במזרח התיכון שלנו, כאשר דברים משתנים, בדרך כלל זה לא לטובה. התקרית שלשום, מעבר לגבול שלנו בשטח סוריה, שבה חוסל ג'יהאד מורנייה עם עוד חוליית מחבלים, בהם לבנונים ואיראנים, היתה סוג של דוגמית למזרח התיכון החדש שבו אנחנו חיים. האויב היום רק הפך מסוכן יותר, קיצוני יותר ומפולג יותר.
המזרח התיכון החדש שהבטיחו לנו הוליד לנו מדינות ערב מרוסקות. סוריה ועיראק כבר מזמן הבינו שריבונות על כל השטח שלהן היא נחלת העבר. שיעים וסונים, אנשי השלטון המרכזי ומיליציות קיצוניות שונות רבים זה עם זה על השליטה בעולם הערבי, שהפך היום למיתוס. קצת קשה לדבר על עולם ערבי כשבכלל קשה לדבר על סוריה, או על עיראק, או על תימן או על לוב. הכל מפוצל. הכל מרוסק. הבעיה היא שעל הוואקום של מה שהיה פעם מדינה השתלטו קבוצות מסוכנות פי כמה. האויב לא רק שלא הצטמצם במימדיו כפי שהבטיח המזרח התיכון החדש; הוא התרבה.
משפחת מורנייה היא דוגמה למה שהיה, ולמה שיהיה. צריך להבין כי בגדול אף אחד בקרב משפחת מורנייה לא עשה הסבה והפך לרופא משפחה או אינסטלטור. מאב לבן המומחיות נותרה טרור. אלא שאם מורנייה האב ביקש להתמחות בטרור עולמי, דומה כי הבן בחסותו של חסן נסראללה ביקש להתרכז בטרור נגד ישראל.
המזרח התיכון החדש הצליח לקרב אלינו לגבול איראנים, אנשי חיזבאללה, אנשי אל־קאעידה ופעילים של דאעש, וכמובן אנשי ג'בהת א־נוסרה, שאף הצליחו לפני כמה חודשים להשתלט זמן מה על עמדה בגבול בינינו לבין סוריה. מבחינת ישראל זה סוג של סיוט. מדובר בתסריט בלהות שהתממש. שני הטילים שחיסלו את חוליית המחבלים הבכירים בגולן הסורי מוכיחים לנו כי לפני שיהיה שלום צפוי לנו עוד עימות. אם מדברים על אופק, הוא נראה הרבה יותר צבאי ממדיני. ומי שסבור ההפך רק שיסביר לנו - כיצד עושים שלום עם מיליציות טרור?
הלוואי שמה שמתרחש מעבר לגדר יישאר מעבר לגדר. במציאות קורה בדיוק ההפך. הדבר היחיד המאחד את כל הכוחות הפועלים מעבר לגבול הוא הרצון להפיל את הגדר ולפגוע בישראל, על זה אין בכלל ויכוח.
איראן כבר לא מסתפקת כמו בעבר בהפעלת השלוחות שלה ליד הגבול (חיזבאללה, חמאס). היום היא כבר שולחת את כוחותיה להשקיף על היישובים שלנו. לזה קוראים לאסוף מל"מ: מודיעין לקראת מבצע. הפעולה המדויקת אתמול היתה מסר ברור לטרור: ישראל עם היד על הדופק, ואם צריך - גם על ההדק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו