בין הרוח והמעשה | ישראל היום

בין הרוח והמעשה

השבת נקרא בבתי הכנסת בפרשת ויחי, ובכך נסיים את ספר בראשית. זה לא רק סיום טכני של ספר, אלא גם של תקופה. תקופת הראשונים של העולם והעם, ומעבר לכינונו של עם ישראל (בספר הבא). בפרשה לא מעט סכומים ופרידות, כשהפרידה המשמעותית ביותר היא של יעקב מבניו: "ויקרא יעקב אל בניו ויאמר, היאספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים". הוא מבקש לגלות לילדיו את קץ ההיסטוריה, אך לבסוף אינו מצליח לראות את העתיד והוא פונה ומתייחס לכל ילד בנפרד.

כשהוא מגיע ליהודה, הוא אומר לו כך: "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו". פירוש הדברים הוא שראוי שיהודה יהיה מנהיג המשפחה בדורות הבאים, ולכן השבט, כלומר המקל והשררה, יהיו באחריותו. חכמינו נחלקו בדעתם אם זו ברכה או ציווי אם למי מהשבטים האחרים מותר למלוך.

בפועל הפירוש אינו חשוב, כיוון שההיסטוריה אמרה את שלה - היו מספיק ניסיונות של אנשים שאינם משבט יהודה לקחת את המלוכה לידם. הדוגמה הבולטת ביותר היא של יהודה המכבי, בנו של ממתיהו משבט הכהונה. לא מכבר סיימנו לחגוג את חנוכה ודומה שאין סיום טראגי יותר מזה של המכבים. זרעם כולו נכרת.

חכמי ישראל התקשו להבין כיצד קרה האסון הזה דווקא לחשמונאים, שהיו צדיקים ותרומתם לעם היהודי היתה משמעותית מאוד. רבי משה בן נחמן (הרמב"ן), מגדולי פרשני התורה בספרד במאה ה־12, מבהיר כי אסור היה לשבטים אחרים לנסות ליטול את המלוכה מידי יהודה, וכך הוא כתב: 

"וזה היה עונש החשמונאים שמלכו בבית שני, כי היו חסידי עליון, ואלמלא הם נשתכחו התורה והמצוות מישראל, ואף על פי כן נענשו עונש גדול, שנכרתו כולם בעוון הזה אבל כל זרע מתתיה חשמונאי הצדיק לא עברו, אלא בעבור זה שמלכו ולא היו מזרע יהודה ומבית דוד. והסירו השבט מחוקק לגמרי, והיה עונשם מידה כנגד מידה, שהמשיל הקדוש ברוך בוא עליהם את עבדיהם והם הכריתום".

•   •   •

דומה שהמילים הקשות שמטיח הרמב"ן אינן מותירות מקום לספק, אלא שעדיין קשה להבין מדוע הוא רואה בחטא זה עוון חמור שמצדיק את השמדת כל זרע החשמונאים. גם אם נניח כי יעקב ציווה זאת על בניו, וכי מחויבים הילדים לציית לבקשת אביהם, האם ברור שהיה זה ציווי של התורה?

המשך דבריו של הרמב"ן מלמד על בעיה נוספת בהתנהלות החשמונאים, ששופכת אור חדש על הנושא: "ואפשר גם כן שהיה עליהם חטא במלכותם, מפני שהיו כהנים ונצטוו, תשמרו את כהונתכם, ולא היה להם למלוך רק לעבוד את עבודת השם". הבחירה בשבט יהודה נועדה לא רק כדי לשמר את מעמד שבט יהודה, יש לה גם תפקיד מכריע בהפרדה בין תפקיד הכהנים למלוכה.

האנשים המופקדים על עבודת המקדש לא יכולים לעסוק גם במלוכה. הכהן אמור להיות איש המחבר את העם כולו לאביו שבשמיים. הוא אמור להיות קשור וקשוב לכל אחד, בלי קשר לעמדותיו הפוליטיות והמפלגתיות. לכן לא יכול הכהן להיות מלך. 

דומה שכלל זה אמור לשמש לנו מדריך מכונן למערכות החיים הנוכחיות שלנו. ברור שכל איש רוח יכול ואמור להביע את דעתו על הדרך שבה החברה צריכה להתנהל - אם לא יעשה כן יחטא למצפונו ולאלוקיו. אך עדיין יש מרחק ניכר בין עולמו של הכהן, הממוקד בעבודת השם ובהגשמת ערכיו בעולמנו, לבין מעורבות ישירה בעולם המעשה של השיח הפוליטי.

מעורבות מפלגתית של הכהנים הופכת את עבודת השם לעוד כלי במערכות הפוליטיות, ובכך נגרם נזק גדול לעולם הערכים שאותו הם מבקשים לייצג.

מקרה החשמונאים הוא דוגמה אחת מני רבות שאליהן אנו נחשפים גם בימים אלה ממש. אז אולי יעקב הצליח בכל זאת לגלות את מה שיקרה לנו באחרית הימים. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו