בישראל יש מונופול בתחום הפקת הגז מהים. הבעלים של "תמר" הם (ברובם) בעלי השדה העתידי, הגדול יותר - "לוויתן" - ובאופק הישראלי לא נראה שום מאגר בסדר גודל שכזה. לכן תחרות אמיתית באספקת גז מהים כנראה לא תיווצר בזמן הקרוב. מונופול, בוודאי בתחום קריטי כגז, הוא תופעה שלילית המזיקה למשק. מונופול לא רק שאינו דוחף ליעילות, הוא אף מוביל למחירים גבוהים, שמהם נהנים בעלי המונופול על חשבון הלקוחות. לכן במדינות מודרניות יש מנגנונים לטיפול במונופולים, עד כדי פירוקם בכוח החוק.
האם במקרה הזה יש מישהו האשם בכך שנוצר מונופול? ככל הנראה לא. רבים התאכזבו לפני שנים מלמצוא גז בים ולא היו מוכנים להשקיע בכך עוד מכספם. חברי הקבוצה שהיום היא בעלת המונופול לקחו סיכון גדול, השקיעו ומצאו אוצר בלום. אין להאשימם בכך ובוודאי אין להעניש אותם.
אבל אם המדינה תחליט שהשותפים הישראלים חייבים למכור את חלקם, הם כנראה ימצאו מי שיקנו מהם את הפרויקט, המבטיח הכנסות נאות. הבעיה העיקרית נמצאת במקום אחר: ההישג הגדול ביותר של הקבוצה הישראלית הוא הבאתה לארץ של חברת נובל אנרג'י האמריקנית, ולה אין תחליף. בתחילת 2010 התבקשתי לסייע לנובל אנרג'י. גיליתי חבורה של מהנדסים דייקנים, בעלי ידע מקצועי רציני ביותר, שלא הבטיחו דבר בטרם היו בטוחים שיעמדו בכך, ולא אמרו דברים "בערך". "מרובעים" במובן הטוב של המילה. אחרי חצי שנה הם הרגישו שיוכלו להסתדר בלעדיי, אך בעקבות ניסיוני זה וממה שלמדתי מאוחר יותר, ברור שאם "נובל" תיטוש את ישראל יהיו חייבים להביא לארץ חברה אחרת המתמחה בנושא, וזה לא יהיה קל.
יש לכך כמה סיבות: לעוסקים באנרגיה אין עניין לקשור עצמם לישראל. לביורוקרטיה הישראלית אין שם טוב, וכך גם למדינה, המשנה את חוקי המשחק בדיעבד (ששינסקי). ועתה נוסף גם שם רע לרגולטורים, החוזרים בהם מהסכמים. ייתכן שלכל גורם ברשימה זו יש הצדקה, אלא שצירופם מרתיע משקיעים מהתחום, שבעבורם שוק האנרגיה הישראלי ממילא אינו גדול ומפתה מספיק. לכן קיימת סכנה גדולה כי ישראל תהיה מדינה נוספת שמשקיעים וחברות בינלאומיות בתחום הגז מתרחקים ממנה. התוצאה תהיה שלא תהיה שום תחרות, כי יהיה גז רק מתמר, משום שהמהלכים האחרונים ידחו מאוד את פיתוחו של לוויתן, אשר רק הוא יניב למדינה את היתרונות הכלכליים הרציניים.
יתר על כן, בלי חברה שיכולותיה כשל נובל אנרג'י - הגז יישאר עמוק באדמה מתחת למים, וגז חלום הגז של ישראל.
• • •
אלא שגז הוא לא רק שאלה כלכלית. צריך לשאול גם מה תהיה התגובה בקרב ידידינו בארה"ב, שם רואים בדרך כלל בעין רעה את שינוי כללי המשחק, שלפיהם השקיעו לא מעט אזרחים אמריקנים בנובל ובישראל. כמי שחושב שגם בחקיקת חוקים אחרים צריך להביא בחשבון את נקודת מבטו של העולם, אני מציע להחיל זאת גם כאן. אבל חשוב יותר מכך - הגז יכול לשמש את ישראל לשינוי המעמד שלה באזור, וכבר יש התחלות לא רעות: חוזה לאספקת גז לפלשתינים, חוזה לאספקת גז לירדן, חוזים עם חברות זרות בעלות מתקני הנזלה במצרים (חלק מהגז יגיע למצרים ורובו לאירופה). כל אלה הם חלק מרשת שהולכת ונטווית במזרח התיכון, וישראל נמצאת במרכזה.
המדינה ממנה פקידים האחראים לתחומים מסוימים. תפקידו של "הממונה על ההגבלים" לדאוג שלא יהיו מונופולים, והוא בצדק פועל על פי העיקרון הזה בלבד. אבל למדינה יש אינטרסים נוספים מלבד הגבלתם של מונופולים, וחייבים להביא אותם בחשבון כאשר מטפלים בנושא רגיש כגון זה. לכן טוב עשה ראש הממשלה שמינה כלכלן בכיר ורציני כפרופ' יוג'ין קנדל, יועצו לענייני כלכלה, כדי שיבחן את הנושא המדובר על כל צדדיו ובעיקר מה אפשר להשיג בתחום הקטנת המונופול, תוך כדי פגיעה מינימלית ברווחים המדיניים וביחסי ישראל עם מדינות חשובות.
אסור שבשם שבירת המונופול נאבד נכסים אחרים, חשובים יותר, אסטרטגיים במובן הרחב והעמוק של המושג, וניוותר ללא עיקר הגז שהתגלה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו