אף על פי שהדיפלומטים האיראנים משקיעים מאמצים רבים להגיע להסכם עם המערב סביב תוכנית הגרעין, נראה שתיק זה אינו היחיד העומד בפני שלטון האייתוללות. למעשה, אתגרים רבים עומדים בפני האיראנים בעת זו, ודווקא מול מדינות ערב.
המאמצים האיראניים והניסיון לערער את יציבות מדינות ערב על ידי חתרנות וסיוע לקבוצות שיעיות (אך לא רק) גורמים למתיחות רבה בין איראן למדינות הערביות. איראן רואה את עצמה כמעצמה אזורית ונוקטת אסטרטגיה שבמסגרתה היא מנסה, ובהצלחה רבה, לצבור עוצמה והשפעה רבה במפרץ הפרסי ובמזרח התיכון. עוצמה שבאמצעותה תוכל, לשיטתה, להגן על המיעוט השיעי במדינות ערב ועל הדרך לפגוע ב"ישות הציונית". התמוטטות שלטונו של סדאם חוסיין ונסיגת הכוחות האמריקניים מעיראק העניקו לאיראן הזדמנות נדירה לחופש פעולה ולהרחבת השפעתה לעבר מדינות נוספות.
התמנון האיראני פועל בגלוי ובסמוי בכמה מדינות ערביות. הוא שם לו למטרה "לייצא את המהפכה" השיעית לעולם הערבי, ובעיקר למדינות מוסלמיות שבהן חיות קהילות שיעיות, כגון לבנון, תימן ועיראק. האיראנים מסייעים בכסף ובנשק לקבוצות השיעיות במדינות אלו. הם תומכים ומסייעים לחות'ים להשתלט על תימן. אין זה סוד שמשמרות המהפכה מאמנים לוחמים אלה על אדמת אריתריאה בכסף רב, שזורם לקופת מנהיגיה המושחתים של המדינה הזו במסווה הסכמים של שת"פ.
איראן הקימה בלבנון את חיזבאללה ומציידת אותו עד היום בנשק המתקדם ביותר. היא הפכה את העדה השיעית משולית ומדוכאת לקהילה המאורגנת ביותר ובעלת המיליציה הצבאית החזקה ביותר במדינה שמאיימת על הצבא הלבנוני ועל יציבות לבנון. כיום איראן היא שחקנית מרכזית ובעלת השפעה אדירה בלבנון. זה כשמונה חודשים חברי הפרלמנט מטעם חיזבאללה מכשילים בחירת נשיא לבנוני חדש שיחליף את הנשיא מישל סלימאן, שסיים את כהונתו במאי האחרון. המטרה האיראנית היא לבחור נשיא שיהיה מקובל על השיעים ועל איראן.
המעורבות האיראנית בעיראק מתרכזת סביב מימון, אימון וחימוש המיליציות השיעיות. המעורבות הפוליטית, הכלכלית והדתית בעיראק הופכת את עיראק למדינת חסות. הגבול המשותף ועליית דאעש מגבירים את מעורבות טהרן במדינה זו. סוריה וחמאס הן בעלות בריתה הלא שיעיות של איראן. האיראנים מסייעים לסורים במלחמתם בדאעש וגם במורדים כדי להחזיר את השליטה המלאה לאסד, בעל הברית הטבעי והמועדף על האיראנים. כך, למשל, במלחמה נגד דאעש הודו האיראנים בפעם הראשונה שהם מפציצים את דאעש בעיראק וגם מסייעים לשלטון הסורי במלחמתו נגד המורדים והמדינה האיסלאמית. באשר לזירה הפלשתינית, איראן רואה חובה מוסרית לתמוך בחמאס במלחמתו נגד ישראל ומסייעת לארגון הטרור בנשק ובכסף.
המעורבות האיראנית פעילה גם במפרץ הפרסי. איראן כבשה כבר ב־1971 את האיים טונב הגדול וטונב הקטן ואת האי אבו מוסא, שאיחוד האמירויות הערביות ראו אותם כשייכים להם. השתלטות זו המחישה למדינות ערב את מסוכנותה של איראן ויחסה כלפי שכנותיה. למרות התמיכה של הליגה הערבית, טרם נמצא פתרון למשבר המתמשך הזה. איראן גם פועלת בבחריין השכנה ומשקיעה מאמצים רבים כדי להרחיב את השפעתה בממלכה. טהרן טוענת, לא פחות ולא יותר, לבעלות על בחריין. הרוב השיעי בממלכה מעניק לאיראן לגיטימציה לטענות הללו. בחריין מאשימה את איראן בחתרנות, והאיראנים אמרו לא פעם שבחריין היא אחד המחוזות של הרפובליקה האיסלאמית.
שיבוש תוכניתה הגרעינית של איראן הוא אינטרס עליון עבור ארצות ערב, משום שהמעורבות הצבאית, הכלכלית והדתית שלה היא פגיעה קשה בביטחון הלאומי של אותן מדינות. איראן גרעינית תהיה הרבה יותר מאיימת על מדינות ערב מאשר איראן של היום.
הכותב הוא מזרחן וחוקר במחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בר־אילןטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו