אז מהו באמת ארגון טרור?

לפני שבוע בשעת בוקר מוקדמת, בעודי קורא בעיתון, הטלפון צילצל. מעבר לקו שמעתי קול מוכר, אף על פי שבזיכרוני הראשון ביקשתי להדחיקו. הקול היה מוכר לי מזיכרון קשה. זה היה אביה של אחת מנרצחות הפיגוע בקו 37 בחיפה ב־5 במארס 2003: "שי, אתה זוכר אותי?" "ברור שזוכר", השבתי בליבי, "איך אפשר לשכוח..." 

לדאבוני הרב, רצה הגורל וגם אני הייתי באוטובוס הדמים הזה, ומאחר שהייתי בהכרה מלאה, הייתי עד ראייה לכל מה שהתחולל שם, למין הרגע שבו הפעיל המחבל את מטען החבלה ועד כיבוי האוטובוס מהאש אשר אחזה בו, ובעיקר ביושבי האוטובוס אשר נשרפו חיים. הפיצוץ הגדול הביא להתפוצצות מיכל הדלק של האוטובוס. ההדף היכה פעמיים ביושבי האוטובוס, ולבסוף התפרץ ההדף כאשר הוא קורע את הגג. 

התוצאה, מבחינתי, היתה שנים של סיוטים מאותו אירוע מחריד. רגעים מחרידים שבהם כל שנייה נראתה כנצח. זעקות לעזרה ובכיות הילדים שנרצחו, אם באש ואם מפגיעת כדורי מתכת אשר הגיעו לאחר מכן, חדרו לתוך גופנו כדי להשלים את מלאכת החיסול, שלי ושל יושבי האוטובוס. 

שוב שאל אותי אביה של הנערה שנרצחה: "אני מבקש, אם תוכל להעיד בשבילי בתביעה כנגד הבנק הערבי". הכוונה היא לבנק המואשם בכך שהעביר לארגוני טרור כסף, אף על פי שידע מראש שהם ידועים כארגוני טרור. 

מובן שהסכמתי לבקשה, אחרי הכל אני רואה בכל הנפגעים משפחה אחת גדולה. כשסיימתי את השיחה חזרתי לעיתון, והכתבה הראשונה שהופיעה בשער סיפרה כי האירופאים הצביעו בעד הקמת מדינה פלשתינית ברוב גדול. באותו יום בית הדין בהאג החליט שחמאס איננו עוד ארגון טרור.

אירופה - התעוררי! אם חמאס איננו ארגון טרור אז מהו? אם לא נפגעתי בפיגוע טרור שחמאס נטל עליו אחריות אז מהו חמאס? מי אני - נפגע פעולות איבה או נפגע פעולות שלום של חמאס? מה לעזאזל אני אמור להיות? כנכה פעולות איבה, מה אני אמור להבין מההצבעות האלו? מה אני אמור להגיד לאבי הילדה שנרצחה בפיגוע, שממנו אני יצאתי נכה? אם אחד מנציגי הצירים האלו שהרימו את היד שלהם או שופטים בהאג היה הופך לנכה כמוני ועד לרצח מזעזע כמוני, האם גם אז היה מעז להרים את היד שלו בהצבעות ובהחלטות האלו?

באותו פיגוע התאבדות נורא בקו 37, שאירע באותו יום רביעי שחור, א' באדר ב' תשס"ג, בחיפה, נרצחו 17 אנשים. רובם ילדים ונערים מתחת לגיל 18. המחבל המתאבד היה איש חמאס, מחמוד עמדאן סלים קוואסמה, סטודנט בן 20. 11 שנה עברו מאז אותו יום ומאז ארגון חמאס בנה מנהרות וטילים כדי לתקוף אותנו. אני, כנפגע פעולות איבה, ראיתי את המוות מקרוב. והאמינו לי, זה כואב. כואב מאוד. וכמוני יש עוד 2,700 אנשים שנפגעו הן פיזית והן נפשית. אלו הן צלקות שלא יימחקו לעולם. 

מדכא לראות את אירופה חשוכה ועוינת כלפי העם היהודי. כנכה פעולות איבה אני מסתכל על האירועים האחרונים ועל האירופאים ואומר כי "אוי ליונה שהנץ יושב בתוך קינה".

הכותב הוא נפגע פעולות איבהטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו