אין ספק כי טובת הציבור עומדת לעיני הממונה על ההגבלים העסקיים, פרופ' דיוויד גילה, שהודיע אתמול על כוונתו לפצל את הבעלות על מאגרי הגז כדי למנוע מיצחק תשובה ומשותפיו האמריקנים נובל אנרג'י להיהפך למונופול אדיר. מונופול תמיד רע. ישראל חוותה טראומת טייקונים שטרם הסתיימה, ואין סיבה שתניח יסודות לפרק צורב נוסף.
במקרהו של תשובה יש סיבה לאכזבה. בעבר הלא רחוק נצמד לנכסיו המניבים וגזר קופון רווחי מעורר קנאה, אבל נפרד מאגף ההפסדים של עסקיו, ושם עמד רק בחלק מהתחייבויותיו ואירגן לעצמו "תספורת", שהיא פטור מחובות בסכומי ענק. על אותו פרק בחיי הבן־יקיר־לי של העולם העסקי עבר הציבור לסדר היום בקלות רבה מדי, וחבל.
למרות זאת ההרהור המחודש של הממונה על ההגבלים לבטל את ההסכם עם תשובה ושותפיו האמריקנים מטריד. תחילה הכל היללו אותו שהעז והימר והשקיע כסף בחיפושי הגז, שהיה יורד לטמיון אילו יורדי הים לא היו מוצאים את האנרגיה המבוקשת. אחר כך חש שר האוצר ד"ר יובל שטייניץ כי ההסדר מקפח את כלל אזרחי המדינה ומינה ועדת בדיקה בראשות הפרופסור איתן ששינסקי, וכפו על תשובה הסדר חדש. יותר לטובת המדינה, פחות למענו.
ייתכן שהמדינה טעתה פעמיים. ייתכן שהובטחו לו רווחים גבוהים מדי גם לפי ההסדר המתוקן. בעיקר כאמור לנוכח העובדה שתשובה לא היה כה עדין וג'נטלמן בעת "התספורת". אך מי שקובל על היעדר משילות בישראל חייב להביא בחשבון כי כיבוד הסכמים - ובוודאי כאלה שכבר תוקנו פעם - הוא חלק מאותה יציבות מיוחלת.
איזה גורם זר ירצה להשקיע במדינה החוזרת בה מהסכם שנתפר ונפרם ונחתם פעמיים? אם המדינה שגתה ותיקנה - אבל לא מספיק - שתישא בתוצאה ותעניש את הטועים בהדחתם, אבל כיבוד הסכמים הוא תנאי יסוד ליציבות חברתית וכלכלית ושלטונית.
אין זאת אומרת שלא צריך לתקן את המשגה, אך בהסכמה. לא במהלך חד־צדדי. לא בחקיקה. לא בהכרעה שרירותית. תשובה הוא עצם מעצמותיה של ישראל. הוא לחיץ. קמפיינים ציבוריים משפיעים עליו. תביעות והפגנות מותירות את רישומן. גם הוא אינו מעוניין בשערורייה. נא ללחוץ עליו, לא לכפות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו