עם עלייתו לכבש המטוס הנשיאותי, שעמד להטיסו לחופשת חג המולד בהוואי, שפע ברק אובאמה ביטחון עצמי ואופטימיות, שעמדו בסתירה להתנהלותו הכבויה, העייפה והמנותקת בעבר הלא רחוק. לנוכח החישוקים והאילוצים המתגברים מבית, ועל רקע זמנו הפוליטי האוזל והולך, גמר הבית הלבן אומר לשקם את שמו ואת מעמדו בחלוף כשש שנים של נשיאות כושלת, וכך להטביע בכל זאת חותם כלשהו בדברי ימיה של האומה האמריקנית (חידוש היחסים עם קובה, למשל).
על רקע זה של מאמץ רב־חזיתי להפגין נחישות וכושר ביצוע, ערב חילופי הגברי על גבעת הקפיטול וכניסתו לתפקיד של קונגרס לעומתי על שני בתיו, אפשר גם להבין את תגובתו התקיפה של אובאמה לנוכח מתקפת הסייבר שיזם משטרו החשוך של קים ג'ונג־און על מערכת המחשוב של תאגיד סוני, ולנוכח איומיה של פיונגיאנג לפגוע בבתי הקולנוע שבהם היה אמור להיות מוקרן הסרט "ראיון סוף" שעורר את חמתם (הסרט עוסק במזימה מבית היוצר של סוכנות הביון המרכזית לחסל את הרודן הצפון־קוריאני בידי שני עיתונאים המגיעים ללשכתו כדי לערוך איתו ראיון).
הגם שטרם ברור בשלב זה מה יהיה אופי הסנקציות הנוספות שיוטלו על קים, אין ספק שתהליך התמוטטותה המואץ של הכלכלה הראשית (העשוי לחלחל גם למישור הפוליטי כאשר יפגע אנושות בבסיס הכוחות האוליגרכי של פוטין) יעמוד לנגד עיניו של אובאמה כתקדים הראוי לבחינה רצינית גם בהקשר הצפון־קוריאני. זאת, חרף הסכנות הטמונות בו.
ואכן, כשם שהסנקציות במישור הפיננסי (שכללו גם את הכנסתם של כמעט "כל אנשי פוטין" לרשימות השחורות של מי שנכסיהם הוקפאו) היוו ומהוות מנוף מרכזי של לחץ על מוסקבה ועל העילית הכלכלית שלה, כך גם עומדת היום על הפרק האפשרות של פגיעה נוספת ביכולותיה הפיננסיות של פיונגיאנג מצידה של ארה"ב. אולם אין המדובר רק בהחרפת הלוחמה הכלכלית נגד משטר סורר ותוקפני, המתריס בעזות מצח ומהלך אימים על תאגיד סוני. בעיניו של הנשיא האמריקני, מדובר בקריאת תיגר על לא פחות מתמציתה של ההוויה האמריקנית - הלוא היא הזכות הדמוקרטית הבסיסית להתבטא באורח חופשי, מה גם שבמקרה שלפנינו היא מובעת בהקשר דמיוני לחלוטין ולא בזיקה מדינית ממשית כלשהי.
במילים אחרות - תגובתו הברוטלית והאלימה של הנשיא הצפון־קוריאני קים, לנוכח לא יותר מסרט קולנוע תמים למדי ולא מתוחכם במיוחד, היתה מבחינת הנשיא אובאמה מתנה נדיבה במיוחד לחג המולד. שכן, היא העניקה לו הזדמנות פז להפגין מנהיגות מבית, ובראש ובראשונה אל מול ראשי התאגיד ורשתות בעלי הקולנוע, שנבהלו מהאיום (שהזכיר במעט את אימת פיגועי 11 בספטמבר) והחליטו על ביטול הקרנתו של הסרט. כך הפך הנשיא אובאמה, באבחה אחת, למי שמוביל את המאבק למען חופש הביטוי ולמי שמנוי וגמור עימו למנוע מכל דיקטטור באשר הוא לכפות צנזורה על החברה האמריקנית הפתוחה.
אין חולק על כך שהיעד של אובאמה הוא נעלה, אך גם מובן מאליו. כך חברו זו לזו התנהלותו הבריונית של שליט צפון קוריאה והתנהלותו הפחדנית של תאגיד סוני כדי לתרום ליוקרה ולמוניטין של הנשיא האמריקני כמי שמגן בגופו על זכויות האדם. כך גם חזרה סוכנות הביון המרכזית ותפסה את מקומה המסורתי בתרבות האמריקנית כגוף הנלחם למען מיגור שלטון הרגע (לפחות בסרט "ראיון סוף"). זאת, כאשר מעלליה של הסוכנות, שנחשפו זה עתה על ידי הקונגרס, נדחקו באחת לקרן זווית.
סיכומו של דבר, לפחות בפרשת המשבר הצפון־קוריאני זכה אובאמה מן ההפקר ולא נותר אלא להמתין ולראות אם לפנינו מודל חדש, משופר ומשודרג של הממשל, העתיד להצעיד את אמריקה ואת המערכת הבינלאומית כולה אל עבר עתיד בטוח ויציב יותר במרוצת השנתיים הקרובות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו