אירופה: מסר של סובלנות כלפי הטרור

צריך לקרוא שוב ושוב כדי להאמין: בית הדין של האיחוד האירופי החליט להסיר את חמאס מרשימת ארגוני הטרור. הארגון הוכנס לשם לפני 11 שנה ואתמול הוסר, לטענת האירופאים, בשל מהלך ביורוקרטי בלבד והובהר כי האיחוד האירופי לא באמת שינה את עמדתו. 

הנה, במקום שבו אמור הצדק לא רק להיעשות אלא גם להיראות, בבית המשפט, נעשה ההפך. ג'ורג' אורוול לא היה מתאר זאת טוב יותר בספרו הנודע "1984".

הרי העובדות זועקות בקול רם: חמאס מתכנן להשמיד את היהודים וכל עשייתו נועדה לתכלית הזאת, וכאילו לא עברו ארבעה חודשים מאז נורו אלפי רקטות כלפי אזרחי ישראל, בעוד מטרת משגריהם היתה להרוג כמה שיותר חפים מפשע, ובהם ילדים. 

סימבולי, אירוני או אולי טרגי שהמהלך מתבצע בדיוק ביום שבו תומס פרידמן מפרסם ב"ניו יורק טיימס" מאמר שבו הוא קובע נחרצות: "הישראלים מאסו בנתניהו משום שהוא אינו מציע דרך אחרת". נעזוב לרגע את האימרה המופרכת הזאת שעומדת בניגוד לסקרי דעת קהל בישראל, הקובעים שנתניהו הוא המועמד המתאים ביותר להוביל את המדינה וכי אין באמת אמונה כי בצד השני יש מי שיוביל את הפלשתינים לפשרה היסטורית. ראוי לשאול כישראלים וכחלק מאומות העולם לאן מועדות פני הנהגת העולם המערבי ביחס לארגוני הטרור - לא רק משום שמדובר בהגנה על מדינת ישראל הדמוקרטית, אלא גם משום שמדובר בעיקר בהגנה על העולם החופשי כולו. 

אירופה והעולם המערבי משנים את פניהם אט־אט. גלי מהגרים ממדינות איסלאמיות מעניקים ליבשת המשגשגת צביון שונה בתכלית ממה שהיה בו עד לפני נפילת חומת ברלין. ואולם דומה שפתיחותה של אירופה היא שעלולה להוביל לקיצה, שכן הסובלנות כלפי טרוריסטים היא סמל שעלול להגשים את עצמו. לא בכדי חוזרים קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל וראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון על אמרותיהם שאין להיכנע ויש להילחם בו בכל צורה וכי יש לבדוק היטב מי מהגר אל היבשת. החלטת בית הדין של האיחוד האירופי עלולה, אם כן, ליצור נסיגה לאחור והיא מסר לא רק מדאיג כי אם הפוך. 

דומה כי הבעיה באיחוד האירופי, הנובעת מעצם מבנהו המורכב, היא חוסר האחידות במדיניות המדינות החברות בו. רק ביולי 2013 נזכרו מדינות האיחוד להגדיר את חיזבאללה כארגון טרור. לא משום שהארגון פגע חלילה רק בישראלים או באירופים, אלא משום שהוא מעורב במלחמת האזרחים בסוריה. הדבר מתווסף למדיניות הפייסנית של מנהיגי האיחוד הרלוונטי גם, ואולי בעיקר, בימים הללו במו"מ עם איראן בנושא הנשק הגרעיני. 

החלטת בית הדין לא מגיעה בחלל ריק, אלא לאחר שכמה מדינות אירופה הכירו בפלשתין ללא שום מחשבה על ההשלכות הנלוות לכך ומבלי ללמוד לקחים מהעבר. המחסומים שבפניהם נתקלת מדיניות החוץ של ישראל רק הולכים ומתגברים לאחר בקשת ההכרה של הפלשתינים באו"ם. כמו בעבר, האתגר הזה מצריך מנהיגות מקורית, אמיצה ויצירתית. 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו