1. גם מול יריבה שבעה ומרושלת כמו עירוני נס ציונה של אתמול, וגם עם הדרישה הבלתי נגמרת ממכבי ת"א לנצח כל משחק על פני הגלקסיה, השקט שגיא גודס מייצר בעונתו הראשונה כמאמן ראשי אינו מובן מאליו כלל ועיקר.
כי עם הדברים הבלתי פוסקים שדורשים ממנו, שגם הם כביכול מובנים מאליהם - שהקבוצה תהיה מאומנת, היררכית ומגוונת; מובנים מאליהם רק למי שלא חווה את היום־יום האפור, עם החזרות הבלתי פוסקות, הדגשים שמנסים להיטמע והניסיונות ליצור שלמות במשחק לא מושלם. אף אחד לא מרחם על היומיומיות של קבוצת כדורסל, ומכבי ת"א היא האחרונה שתרחם על נס ציונה של אתמול.
2. כשעה לפני המשחק ההיכל היה כל כך שקט, ורק רעשי קפיצות גרעיני הפופקורן במזנונים נשמעו ברקע. ג'רמי פארגו השתעשע באחד על אחד עם אור לאומי, מילדי הפוסטר הצהובים (ששיחק אתמול קצת יותר משתי דקות בגארב' טיים), והתעקש לקחת מולו זריקות קשות עד בלתי אפשריות, שמרביתן נכנסו וגרמו לנער להתכווץ עוד יותר על הפוסטר.
גם מפארגו יש דרישה בלתי פוסקת - שייגמל ממגרש המשחקים ויעבור לג'וב עם אחריות, שיוביל ושיפסיק להתלונן - דרישות לגיטימיות. אולי משהו החל לחלחל. אתמול הוא נראה שקט יותר, משתלב במשחק הקבוצתי, אולי אפילו, שומו שמיים, נהנה. כאילו איש המשק פיזר לו כדור ריטלין בבקבוק המים.
3. הכדורסל הישראלי כולו צריך לקוות שאור סולומון ימצא את דרכו חזרה לשחקן שנטע תקוות בלב רבים שיהפוך לגיא פניני הבא. מעבר מהחממה של מועדון הבית מראשל"צ הוא אף פעם לא פשוט, אבל הוא לא עבר יבשת או אפילו מחוז - הרי נס ציונה נחשבת ראשל"צ ב'.
אתמול הוא היה כבוי ואנמי עם שפת גוף עייפה. אמנם הוא לא קיבל דקות משחק רציפות, אבל נמצא בשלב בקריירה שבו הוא צריך להוכיח את עצמו כל אימון מחדש, כדי שנדב זילברשטיין יקבל ממנו ביטחון וישתמש בו על מנת לקבל תוצרת מיידית. בכל מקרה, הראש של סולומון צריך להיות מורם. האופק עדיין בהישג יד, או ראש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו