"תגיד זה אמיתי?", שאלו אותי אתמול אוהדי הפועל ירושלים אחרי שקראו את הסטטוס של אורי אלון. "נראה לך שדיוויד פדרמן (מבעלי מכבי ת"א, א"ס) היה שולח מסר לדונטה סמית' דרך הפייסבוק"? ודאי שלא.
אלון והפועל ירושלים עומדים עכשיו במבחן האופי הראשון והגדול שלהם. לא מדובר בהחלפת מאמן כזה או אחר, אלא במבחן ההגדרה העצמית שלהם. האם שחקן, גדול ככל שיהיה (ובאירופה הוא די בינוני, יש לומר), יכול לעשות כבתוך שלו, להיות מעל המועדון, להתחצף למנכ"ל הקבוצה ועדיין להישאר כאן?
בקיץ 2009 החתימה מכבי ת"א את אלן אנדרסון, שמככב בשנים האחרונות באן.בי.אי. אנדרסון, סמול פורוורד מגוון, התברר כאנטיפת וחירב את הקבוצה מבפנים. במכבי התעקשו להשאירו למרות אופיו הבעייתי. הוא אמנם העלה את הקבוצה להצלבה, אבל את הצינור קיבלה מכבי ת"א עם הופעות נפל בבלגרד, אובדן האליפות לגלבוע/גליל והרחקתו בסיום משחק הגמר. לימים הצטער פיני גרשון שלא זרק אותו באמצע העונה. עכשיו עומדים אלון וירושלים במבחן דומה. האם ירושלים היא מכבי חיפה, שבה סמית' קילל את המועדון וראשיו בטוויטר וראשיו עברו לסדר היום כי בכל זאת מדובר בדונטה סמית'? או שירושלים היא מועדון מכובד, עם ערכים שעומדים לפני תואר כזה או אחר?
אילו זה היה תלוי בי, סמית' היה אתמול אורז מזוודות, לא לווילנה, אלא עם כרטיס בכיוון אחד - מערבה. סמית' פשוט מפרק את הקבוצה מבפנים וסוחף איתו למצולות גם את המאמן דני פרנקו, שמאמין בו בעיניים עצומות ועדיין קורא לו "דאנטה".
אז בקבוצה הכחישו שסמית' חזר למלון הקבוצה באחד ממשחקי החוץ האחרונים בחמש בבוקר, אבל מי שמשדר יהירות, זלזול וחוסר מחויבות כלפי חבריו לקבוצה, קהל האוהדים ועכשיו גם ההנהלה - אינו ראוי להישאר כאן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו