האם אנו עושים הכל כדי לשמור על הילדים? | ישראל היום

האם אנו עושים הכל כדי לשמור על הילדים?

ילדה יוצאת מבית הספר בדרך הביתה. היא לא חשה בסכנה. בגילה הצעיר היא גם לא אמורה לחוש בסכנה. היא לא צריכה לגדול באווירה של פחד, לחוש שהעולם הוא מקום מסוכן ומאיים ושכל המבוגרים רוצים ברעתה. זוהי זכותה – וחובתנו כמבוגרים לאפשר לה – לגדול מוגנת ונטולת דאגות. 

חטיפת הילדה בת ה-7 באשדוד הפכה לי את הבטן. מאז התפרסם דבר החטיפה, מצאתי שקצת יותר קשה לי להיפרד מהילדים. אני מקפיץ אותם לגן ולבית הספר, ואני כבר לא מעז לאחר לאסוף אותם. אולם, האחריות על שלום הילדים שלנו לא מסתיימת בדאגת ההורים. לילדים יש זכויות מיוחדות, זכויות שמעוגנות גם בחקיקה ושמטרתן לשמור עליהם מפגעי העולם. 

בחודש שעבר ציינו 25 שנים לאמנה הבין-לאומית לזכויות הילד. האמנה נועדה להגן על החלקים החלשים ביותר בחברה האנושית, אלו שלרוב קולם לא נשמע ודעתם לא נלקחת בחשבון. האמנה לזכויות הילד מטילה, למעשה, את האחריות לשלומם על כלל החברה. עלינו, המבוגרים, להבין שאם לא נשמור על זכויותיהם של ילדים – הם יגדלו להיות מבוגרים שלא מכבדים זכויות של אחרים. 

יש אירועים שהם בלתי נמנעים. יש, לצערנו, אנשים חולים המשחרים לטרף קל ולא ניתן לעצור את כולם בזמן. עד כאן התירוצים. כל הגורמים המוסמכים הקשורים לאירוע באשדוד – בית הספר, המשטרה, העירייה ואפילו הממשלה – חייבים לשאול את עצמם כעת אם הם עושים כל שביכולתם כדי לשמור על ביטחון הילדים? לפני שמעזים לבוא בטענות להורים, חלילה, צריך לתהות - האם אנחנו, כחברה, באמת אימצנו את האמנה לזכויות הילד?

זכויות הילד אינן סיסמה ריקה

אחת הפעולות האחרונות של הכנסת הנוכחית הייתה הצבעה על הקמת נציבות לזכויות הילד. זו התקדמות מבורכת ופורצת דרך, שהתאפשרה בזכות פעילותה של יו"ר הוועדה לזכויות הילד בכנסת, ח"כ אורלי לוי-אבקסיס. אנחנו חייבים להבין שהטמעה של זכויות הילד משמעותה שהחברה והמדינה לוקחות אחריות על היקר לנו מכל.  

מעבר לטיפול בילדה ובמשפחתה, צריכה להישאל השאלה כיצד מונעים אירוע דומה בעתיד. מתוך הנחה שלא ניתן יהיה לעצור כל מי שחושב בלבו מחשבות זדוניות ומחפש להוציאן לפועל, יש חשיבות ליישום עקרונות אמנת זכויות הילד: 

• על הרשויות לדאוג שלא ייווצר בכלל מצב בו ילדים קטנים נמצאים ללא השגחת מבוגר. 

• חייבים ליצור סביבה מכילה ותומכת, שתאפשר לילדים שנפגעו לדווח על הפגיעה. 

• מוכרחים להקים מנגנונים שיטפלו וישקמו את הילדים שהותקפו, כדי שישובו לחייך ואולי יסירו מעליהם את הטראומה. 

• יש להוסיף תקנים לחוקרי ילדים ונוער, עובדים סוציאליים המתמחים בילדים וגורמי מקצוע נוספים, כדי שלא יהיו ילדים שיפלו בין הכיסאות. 

זכויות הילד אינן סיסמה ריקה. אלו הם קווי היסוד של כל חברה תקינה, שדואגת לעתידה כשם שהיא דואגת להווה שלה. זכויות הילד אינן מותרות, אלא כורח המציאות. מוסריותה של חברה נמדדת ביחסה לחלקים החלשים ביותר בקרבה והילדים הם המגזר הכי חלש בכל חברה. כדי שלא נשמע על מקרי זוועה כאלו יותר, אנחנו חייבים ליישם את האמנה לזכויות הילד, לקחת אחריות ולשמור על הילדים. זוהי חובתנו.

הכותב הוא מנכ"ל יוניסף ישראל

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו