כשכתיבה ביידיש גררה גזר דין מוות

לפני מאה שנה, ב־1914, עלה מאיר דיזנגוף, אז ראש הוועד של "אחוזת בית", לירושלים, כדי להעניק למושל הטורקי של ירושלים 10,000 פרנק לרכישת מטוס. זה קרה לאחר שמטוס טורקי התרסק בחוף בתל אביב, ושני טייסיו נהרגו. האם חששו התל־אביבים כי יואשמו בהתרסקותו של המטוס? ייתכן.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

יוזמתו של דיזנגוף באה שנים לאחר הדחת הסולטן עבדול חמיד השני ב־1909 בידי "הטורקים הצעירים", מה שהגביר את חששו של היישוב היהודי. עבדול חמיד התנהג ליהודים שחיו בתחום האימפריה הגוועת שלו באופן סביר (הוא, למשל, הקים את בית הכנסת הגדול באדרין, אשר מושל המחוז הנוכחי, דורסון עלי סאהין, ביקש לאחרונה להפוך למוזיאון בגלל התנהגות הישראלים בהר הבית), התנגד בתקיפות לנוכחות היהודית בארץ ישראל וראה בכל העולים החדשים סוכנים של הצאר ניקולאי השני. מדיחיו ראו בציונים סכנה גדולה וביקשו לראות את היישוב היהודי עוזב את הארץ.

 

•   •   •

 

לנוכח ההיסטוריה הקשה בין האימפריה העות'מאנית ליישוב היהודי, אין זה מפתיע שיוזמתו של דיזנגוף בדמות מימון המטוס החדש לא עזרה, ויחס הטורקים ליהודים הלך והחמיר מאז החלה "המלחמה הגדולה". בחודש ספטמבר ביטלו הטורקים את משטר הקפיטולציות, אותה מסגרת שנכפתה על הטורקים על ידי המעצמות ואיפשרה לאזרחי חוץ להישפט בפני הקונסולים שייצגו את ארצות המוצא שלהם, ולא בפני בית המשפט הטורקי, ואף העניקה להם הקלות במסים. ההחלטה החדשה של השלטונות היתה להציב בפני היהודים את הברירה שבין התעת'מנות (שפירושה - קבלת אזרחות טורקית תמורת תשלום נכבד, והתגייסות לצבא של גברים בגיל שירות) לבין גירוש מן הארץ. 

שלושה חודשים לאחר שפרצה מלחמת העולם הראשונה, הצטרפה טורקיה אל מעצמות המרכז (גרמניה ואוסטרו־הונגריה) כחלק מן החזית הלוחמת. מרגע זה החלה החרפה ביחס ליהודים. ב־17 בדצמבר 1914, שכונה "יום חמישי השחור", נלקחו מאות יהודים שלא התעת'מנו וגורשו מן הארץ, כאשר השוטרים הטורקים מעלים אותם על ספינות ומשגרים אותם ללב ים. בארץ חיו ערב מלחמת העולם הראשונה כ־85 אלף יהודים, ובסופה נותרו בה רק כ־55 אלף.

חלק מן התושבים היהודים מיהרו להתעת'מן, ויש אחרים שהחריפו את יחסם כלפי הטורקים וכלפי נציגם הבכיר כאן, ג'מאל פחה, וניסו ליצור קשר עם בריטניה ובעלות בריתה כדי לחבור אליהן מול טורקיה. מחתרת ניל"י, בראשותו של אהרן אהרונסון, שימשה ביטוי אחד לניסיונות אלו, וביטוי אחר היה הקמת הגדודים העבריים.

מי שנחלצו לטובת תושבי הארץ היו ציוני גרמניה, אשר תבעו מממשלתם להרגיע את בעלת בריתה ולמנוע ממנה את הגירוש ההמוני. ממשלת גרמניה אכן העבירה את המסר, ואותו יום חמישי שחור לא חזר על עצמו, בוודאי לא באותו היקף ובאותה אכזריות.

אבל העולם החרים את ארץ ישראל. פעילות הדואר נפסקה כמעט לחלוטין, ספינות לא עגנו בחופי הארץ, תרומות לא הגיעו מן הקהילות היהודיות בחו"ל - לא ליישוב הישן, החרדי, ולא ליישוב החדש, הציוני, והמסחר הבינלאומי הופסק. היישוב חי באפלה. הטורקים לא היססו לחוקק חוקי חירום שהפכו את חייהם של יהודי הארץ לקשים עוד יותר. למשל, נאסרה הפעילות של ארגון השומר ונקבע עונש מוות למי שמשגר מכתבים בעברית או ביידיש, ולמי שמשתמש בבולי קרן קיימת לישראל.

נוסף על כך, הוטל על היהודים מס למימון המלחמה, כל המוסדות הציוניים בארץ ישראל נסגרו ונאסר באופן מוחלט למכור אדמות ליהודים.

אחד השיאים התרחש ב־1917 כאשר יהודי תל אביב פונו למשך שבעה חדשים, וזאת בטענה שהטורקים מבקשים להגן על היהודים מפני התקפת הבריטים, שכבר הגיעו לעזה. הוראת הפינוי היתה מיועדת גם ליפו ולתושביה, אך ההקפדה היתרה חלה בעיקר על יהודי תל אביב, שעברו לפתח תקווה, לכפר סבא ולירושלים, וחלקם הגדול סבל חרפת רעב וחולי.

 

הדרך לזיכיון

המצב השתפר כאשר התקשורת הבינלאומית חשפה את הנתונים האלה, ויהודי גרמניה פעלו שוב מול ממשלתם, שהצליחה לרכך את ליבו של המושל, ג'מאל פחה. כ־10,000 יהודים גורשו מתל אביב, ומאיר דיזנגוף הפך מראש ועד "אחוזת בית" לראש ועד ההגירה.

ההתעת'מנות לא הועילה. ניל"י, שריגלה לטובת בריטניה, נחשפה על ידי הטורקים לאחר שנתיים של פעילות. חלק מחבריה הוצאו להורג והאחרים נחבשו בבית הסוהר. המאמץ להקים את הגדודים העבריים, כתומכי לחימה, נשא פרי. היו אלה זאב ז'בוטינסקי ויוסף טרומפלדור ששיכנעו את הבריטים בנחיצותם של הגדודים, מתוך מחשבה שלאחר המלחמה יוכלו לבקש מן האנגלים לזכור מי עמד לצידם, ולקוות כי הללו יסייעו ליהודי הארץ להקים להם כאן בית לאומי.

ז'בוטינסקי רצה מאוד לשמר את פעילותם של הגדודים גם לאחר המלחמה ולהפוך אותם לגרעין הצבא היהודי. הבריטים התלהבו מכך הרבה פחות ופירקו את הגדודים עם שוך הקרבות. נראה שהעובדה שפרופ' חיים ויצמן המציא את ייצור האצטון מתסיסה של חומרי גלם צמחיים בשעה שמרבצי הסידן האצטטי, שמהם ייצרו את האצטון לתעשיית הנשק עד אז, נמצאו בשליטת גרמניה - היתה משמעותית יותר מבחינתם של הבריטים, וגרמה יותר מכל למימושה של הצהרת בלפור. הצהרה זאת הגשימה את חלומו של חוזה המדינה הרצל לקבל זיכיון לתנועה הציונית על חבל ארץ שאליו יוכלו יהודי אירופה לעבור.

מובן שאי אפשר לדעת זאת בוודאות, אבל אפשר לומר שאלמלא מלחמת העולם הראשונה, יחד עם הניצחון הבריטי שהביא להצהרת בלפור ולמנדט הבריטי בארץ ישראל, חלומו של הרצל לא היה קורם עור וגידים. לכל אלה אפשר להוסיף את הקמת מוסדות היישוב העברי תחת המטרייה המנדטורית, והנכונות הבריטית לסיים את השליטה בארץ ישראל, כפי שסיימו את שליטתם בהודו ובחלקים אחרים של האימפריה שלהם. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו