ישראל מנהלת מלחמות הישרדות מול אויבים ברבריים דוגמת חמאס, חיזבאללה ואיראן, אבל הרחק מחוץ למזרח התיכון, בקמפוסים של האוניברסיטאות הגדולות בעולם, מתנהלים קרבות אכזריים על המוניטין ועל שמה הטוב של המדינה.
הפכתי ל"לוחם קמפוסים" למען ישראל ב־1989, כאשר הרבי מלובביץ׳ שלח אותי לראשונה כרב לאוניברסיטת אוקספורד. אנשים כמו חנן עשראווי, סעיב עריקאת ויאסר ערפאת עצמו עסקו בשיגור סידרה של מתקפות מתמשכות על ישראל. ״אגודת לחיים״ שלנו, שפעלה באוקספורד, הגיבה בעזרת חמישה ראשי ממשלה ישראלים: בנימין נתניהו, יצחק רבין, שמעון פרס, יצחק שמיר ואהוד אולמרט. מאז אותם ימים הקרבות הפכו אכזריים יותר, בעוד קבוצות פרו־ישראליות הפועלות באוניברסיטאות המובילות בארה״ב ובאירופה הופכות הססניות וסופגות תבוסה מצד פעילים בקבוצות סטודנטים למען צדק לפלשתין (SJP), שבוע האפרטהייד בישראל ו־BDS.
באוניברסיטת ניו יורק (NYU), בלב העיר שבה חיים 2.5 מיליון יהודים, ה־SJP מארגן בקביעות מחאות שבמהלכן המשתתפים מדמים רצח שמבצע צה״ל וחומת אפרטהייד ישראלית ומחלקים לסטודנטים "צו פינוי צה"לי", שממחיש את הברוטליות של השלטון הישראלי, לשיטתם. בספטמבר זכה מחמוד עבאס לתשואות מצד סטודנטים ב־NYU, שלושה ימים לפני שהאשים את ישראל באו״ם בביצוע רצח עם. למעט בני, מנדי, סטודנט לתואר ראשון, לא נשמעה אפילו מחאה בודדת.
בשבוע שעבר חזרתי לאוקספורד לרגל דיון על אודות ישראל מול חמאס, שהיה בהחלט הדיון הלוחמני והקשה ביותר על אודות ישראל שאי פעם השתתפתי בו. היריבים שלי בדיון - אכזרים, מרושעים, מחשמלים ומטרידים - הפנו האשמות מפלצתיות כלפי ישראל וטענו שזוהי מדינת אפרטהייד אשר טובחת בפלשתינים ואשמה בביצוע רצח עם. לדבריהם, מה שחוו היהודים בשואה הוא בדיוק מה שסובלים הפלשתינים; לישראל היתה מטרה אחת לאורך 66 שנות קיומה: גזל אדמותיהם של הפלשתינים והשמדת עמם; גדר הביטחון של ישראל היא חומת אפרטהייד, אשר נבנתה ברובה על גבי גנים וקרקעות השייכים לפלשתינים תמימים וחפים מפשע; חמאס הוא תנועת התנגדות לגיטימית לכיבוש הישראלי ומהווה תגובה אורגנית לשלטון הישראלי הקולוניאליסטי. שמעתי את ההאשמות השערורייתיות הללו בעבר, אבל מעולם לא מפיהם של כמה מהאנשים המשכילים ביותר באירופה, ולא בכאלה עוצמה ולהט.
השבתי מלחמה בכל רמ״ח איבריי ובכל ישותי: חמאס ארגון רצחני, המקדם בגאווה את האמנה שלו, אשר קוראת להשמדת היהודים ללא שום קשר לסכסוך כלשהו. הוא מעוניין לרצוח את כל היהודים, לרבות אלה מהם שישבו מולנו בלשכת ה־Oxford Union. הוא מסייע ומעודד רצח על רקע כבוד המשפחה, רוצח הומואים בהאשמות שווא של שיתוף פעולה, יורה במפגינים שמעזים לקרוא תיגר על שלטונו, מעניש באלימות כל צורה של ביקורת, מעורב בהסתה יומיומית קטלנית נגד יהודים, חוגג כאשר אזרחי המערב - כולל בבריטניה - נפגעים מפצצות, מחסל כל שמץ לשלטון דמוקרטי מרגע שנבחר ובונה את המתקנים הצבאיים שלו מתחת לבתי חולים וגני ילדים, כדי שהחולים והפגיעים יוכלו לשמש מגנים אנושיים. הערבים בישראל חיים, הסברתי, בחופש ונהנים מזכויות אדם יותר מאשר בכל מדינה מוסלמית בעולם.
הוויכוח היה חריף, אבל במקום לרפות את ידיהם, הבחירה שלי ללחום באויביה של ישראל באמצעות נשק מילולי עודדה את לובי הסטודנטים הפרו־ישראלי הקטן אך מתריס של אוקספורד. היא היוותה הוכחה לכך שישראל יכולה ואכן תנצח בוויכוחים המתקיימים בשוק הרעיונות הזה.
ישראל נמצאת תחת מצור בקמפוסים אירופיים ואמריקניים, אבל אם נשפר את יכולת המשחק שלנו בקמפוסים - נוכל להתחיל לשנות את כיוונו של הגל הגואה של השמצות והונאות, שהמדינה היהודית נופלת להן קורבן מתמיד.
הכותב שימש רב אוניברסיטת אוקספורד, חיבר 30 ספרים רבי מכר בינלאומיים וזכה בתחרות מטיף השנה של ה"לונדון טיימס"