השבת נקרא בבתי הכנסת בפרשת "ויצא". בפרשה זאת יעקב בורח מביתו למשפחת אמו בחרן מפני אחיו, עשו, המבקש להורגו אחרי גניבת הברכות. בדרכו הוא חולם על סולם שעליו מלאכים עולים ויורדים. בסוף החלום מבטיח לו האלוקים להיות לו לעזר בכל אשר יפנה. בהמשך הוא מתקרב לחרן ובדרך הוא פוגש את הרועים המתקשים להשקות את צאנם בשל האבן המונחת על הבאר. יעקב מתגייס לעזרתם ומסיר את האבן. שם הוא פוגש את רחל בת דודו, שאף היא בין רועי הצאן.
פגישתם של יעקב ורחל מרגשת כבר בתחילתה, ונראה כי כבר אז גומלת ההחלטה בליבו לשאת אותה לאישה. אחרי מסע ארוך הוא מגיע בחוסר כל אל לבן, דודו. עם הזמן הוא משתלב היטב בעבודה, נושא חן בעיני לבן ובנותיו, שאותן הוא נושא לנשים תמורת שבע שנות עבודה בעבור כל אחת. אמנם הוא חפץ ברחל, אבל ללבן יש תוכניות אחרות, וכך הוא מקבל גם את לאה כאשתו.
בניגוד לצפוי - וכנראה גם לרצוי - בעיני יעקב, דווקא לאה היא זו שנפקדת בילדים רבים - 6 מתוך 12 השבטים הם בניה: ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר וזבולון. תחושות לאה בביתו של יעקב היו קשות והן מוטבעות היטב בשמות הילדים, "ראה השם את עניי" כהסבר לשם ראובן, ו"שמע השם כי שנואה אנכי" כהסבר לשם שמעון.גם המילים "הפעם ילוה אישי אלי כי ילדתי לו שלושה ילדים", בנימוק לשמו של שבט לוי, מעידות על תחושות הריחוק והניכור שקיננו בלאה באותם הימים.
אבל כל אלה מחווירים לנוכח העובר על רחל, האישה האהובה באותם הימים ממש. וכך מספרת התורה, "וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי".
מילים קשות, כמעט אובדניות. הפסוק מתחיל בתיאור הבסיסי האנושי של אמא מתוסכלת מכך שאינה זוכה להגשים את ייעודה ללדת ולהיות אם.
לכך מתווספת הקנאה באחותה לאה, שמצליחה להעמיד שבטים רבים, בעוד היא, האישה החשובה בעיני יעקב, לא מצליחה להוליד אף לא ילד אחד. סיכום תחושותיה מגיע לשיאו במילים, "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי". לא קשה לדמיין את המצב הנפשי הקשה שאליו נקלעה רחל ולהבין את המילים הקשות שאמרה בעקבותיו.
חכמינו למדו מכאן כי מי שאין לו ילדים, דומה למת שהרי מהות דבריה של רחל מכוונת למקום הזה. יעקב מתקשה לקבל או לעכל את תסכולה של רחל ואומר "וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן".
רבותינו נחלקו בהבנת תוכן דבריו של יעקב, האם הוא משיב לה כי הוא יעקב אינו הכתובת, אלא בורא עולם? ואולי הטיעון המרכזי שלו הוא כי בכל מקרה לא מאיימים באיבוד לדעת אם לא מקבלים את כל המבוקש על ידינו מאלוקים?
איך שלא יהיה, חכמינו במדרש תפסו את יעקב על דבריו ואמרו: "אמר לו הקדוש ברוך הוא כך עונין את המעיקות (אנשים הנמצאים במצוקה) חייך שבניך עתידין לעמוד לפני בנה". יש כאן חוסר רגישות משווע. ייתכן שנפל פגם באופן שבו ביטאה רחל את כאבה, אבל כשרואים אדם במצוקה שכזו יש להגיב אחרת. הביקורת מתחילה כבר במילים "וייחר אף יעקב" - הרי לא כועסים על אדם שבוכה וזועק מכאב; לא בגלל שרחל צודקת בטיעוניה, אלא כי היא מבטאת כאב, ואדם אוהב צריך להקשיב לכאב.
זה נכון בין בני זוג ובמשפחה, וזה נכון בחברה כולה. גם כאשר אנחנו לא מסכימים עם בני הפלוגתא שלנו, עלינו לשמוע את כאבם.השבוע ציין העולם את יום המאבק באלימות נגד נשים. בדרך כלל המילה אלימות מתכתבת אצלנו עם פגיעה פיזית.
פרשתנו מלמדת כי גם תגובה מילולית לא ראויה או העלבת אדם יכולה להיחשב פוגעת לא פחות. הפרשה שלפנינו מדגישה מסר אוניברסלי בדבר הצורך לשמוע את זעקת האחר והשונה, הן מקרוב והן מרחוק. ¬
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
