1. נדמה שיותר מכל הניצחון של הפועל ירושלים אתמול בראשל"צ מעלה שאלה אחת, מטרידה בעיקר, שאמש לא הפסיקה לרחף באוויר של בית מכבי בעיר: האם הליגה המקומית שלנו חלשה עד כדי כך שאותם שחקנים ממש, שמתקשים מדי שבוע מול הדרג הבינוני של אירופה, משייטים להם בנינוחות מרגיזה (אתמול קצת פחות) ל־0:8 חלק בהפרש ממוצע של יותר מ־20 נקודות למשחק?
האם העונה שעברה, שדי ליטפה את האגו לחובבי הענף, היתה הבלחה יוצאת דופן, בין השאר בזכות "גניבות" נדירות דוגמת קרלון בראון וטיילר האניקאט?
כל עוד הפועל ירושלים מנצחת את הקבוצה במקום השני בטבלה בערב שבו ליאור אליהו קולע ארבע נקודות ב־1 מ־10 מהשדה, לדונטה סמית' יש כמעט אותה כמות איבודים (6) כמו נקודות (7) ולא אחר מטוני גפני הוא הקלע הבולט שלה - עושה רושם שהתשובה היא כן. 0:8 שמח מאוד לירושלים, 0:8 עצוב מאוד לליגה.
2. את הריצות הדרמטיות על הקווים של צביקה שרף החליפו הקיץ בראשל"צ תנועותיו העדינות של שרון דרוקר, מסוג המאמנים שלעולם לא תראו גוער בשחקן. העונה הוא נושא עימו משימה לאומית - לקחת את שון דאוסן (בן 21 בחודש הבא) אל עבר השלב הבא בקריירה.
אמש בתוך דקות ספורות הספיק הגארד המוכשר להתרומם לגבהים ששום ישראלי לא חולם עליהם, לחטוף כדור בהגנה, לאבד אותו מייד לאחר מכן ולבצע עבירה שלישית מוקדמת - התגלמות הפוטנציאל וחוסר הבשלות בפחות מחצי רבע.
טוב יהיה אם לטובת עתיד הכדורסל הישראלי יחרוג דרוקר לעיתים ממנהגו וישחרר איזו צעקה. כשהילד הזה יעבור לשחק פעמיים בשבוע - הוא יודה לו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו