מדינת ישראל הינה הבית הלאומי היחיד שיש לעם היהודי, או בהגדרה אחרת מדינה יהודית. אלפיים שנה יהודים המתינו בסבלנות אין קץ להתגשמות אם כל התקוות. מחיר ההמתנה היה קשה ומייסר. יותר ממה שהעם היהודי אחז בארץ ישראל, הארץ אחזה בעם והעניקה לו את היכולת לנוע במסע הארוך מהגלות לגאולה.
הקונגרס הציוני הראשון בבזל בשנת 1897, הצהרת בלפור בשנת 1917 ומגילת העצמאות מ־1948 היו ציוני דרך במימוש זכותם של היהודים למולדת. לעיתים, ברבות השנים והאירועים מתקיים תהליך של בירור מושגי, ולא פעם בעקבות הבירור יש מקום לחזור ולעגן יסודות קיומיים שהיו ברורים בעבר והיטשטשו, בשוגג - או בכוונת מכוון.
בתוך החברה הישראלית מתנהל ויכוח סמוי אך מהותי וקיומי ביותר. ויכוח בין קבוצה קטנה שיש לה השפעה רבה על החברה הישראלית באמצעות בית המשפט העליון, התקשורת והאקדמיה השמאלנית, לבין הרוב הדומם בחברה הישראלית. קבוצת המיעוט טוענת כי מדינת ישראל היא מדינת כל אזרחיה. טענה יפה ומושכת את העין שבחסותה נעשתה פגיעה קשה ביהודיותה של המדינה, ברובדים משמעותיים של התנהלותה. גם חוקי היסוד, שבית המשפט העליון הפך אותם לחוקה בניגוד לכל פרקטיקה מוכרת בעולם, שנזכר בהם כי מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, פורשו באופן שנותן עליונות ברורה למימד הדמוקרטי על פני המימד היהודי. הצעת החוק נועדה לחזור ולקיים את האיזון שהופר מתוך ניסיון למחוק את יהודיותה של המדינה.
במו"מ עם הפלשתינים, התברר שהם אינם מוכנים להכיר במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. הם גם יודעים למה. הם מעדיפים מדינת כל אזרחיה - בלי ההיבט הלאומי, מציאות שתאפשר להם עד אין קץ לטעון לזכויותיהם הלאומיות בארץ, כולל כמובן זכות השיבה.
אשר על כן חשוב להבהיר באמצעות החוק לאזרחי המדינה שאולי שכחו, לשכנינו ולכל העולם כולו שלא כדאי להם לטעות. היהודים חזרו הביתה והקימו את מדינת הלאום שלהם, הם אינם דיירי משנה או צלבנים לשעה.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
