מלחמות מנצחים בשקט

בשבוע שעבר עסקו כל העיתונים בישראל בשאלה האם ניתנה התרעה על כך שחמאס מתכוון לצאת למבצע שהתרחש בעזה ביולי השנה. לצערי, בעקבות הפרסומים הצטבר דם רע בין גורמים בצבא ובאגף המודיעין לבין השב"כ. איני רוצה לעסוק בשאלה אם ניתנה התרעה כזאת או דומה לה, מכיוון שהמקום הנכון לברר נושאים אלה הוא בפורומים המקצועיים, בחדרי המחקר ואולי בסופו של דבר גם אצל כמה מהמחליטים.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

ברצוני לאפשר גם למי שאינם פועלים בפורומים מודיעיניים אלה להבין את מושגי היסוד הקשורים לוויכוח, בלא לגלות שום סוד.

המודיעין הצבאי מתמודד עם כמה סוגיות: 

1. מה נמצא בידי האויב? אילו וכמה כלי נשק, מערכות פיקוד ושליטה ומספר לוחמים, היינו שאלות כמותיות בעולם החומרי.

2. היכן ואיך ערוך האויב? קרי, היכן ממוקם כל אחד מהמרכיבים שנמצאים בידי האויב, כאשר בתחום הצבאי השאיפה היא להגיע לרמת דיוק המאפשרת השמדה או נטרול של כל אחד מהמרכיבים הללו. בה בעת איתור אופן הפריסה של האויב מאפשר להבין טוב יותר את יכולותיו ובמידה מסוימת את תפיסת עולמו, גם אם רמת הדיוק אינה מושלמת.

3. מה רוצה האויב לעשות? לא מדובר רק בכוונותיו לטווח הארוך, אלא גם בתכנוניו למחר בבוקר או לעוד שעה. נוסף על כך, יש לבדוק את רמת ההכנה שלו, קרי תוכני אימוניו וכיו"ב. 

 

"ההתרעה המודיעינית" היא במהותה אמירה של אנשי המודיעין בנוגע לעתיד באופן תיאורטי, בכל תחום שהוא.

נושא ההתרעה יכול לעסוק בכך שהאויב עומד לקבל מערכת נשק חדשה. התרעה כזאת צריכה לאפשר למותרע להתכונן בזמן להגעתה ולהכין מענה לכך.

כמו כן, אופציה נוספת של התרעה יכולה לסוב סביב התמקמותו של האויב במקום מסוים, בעיקר אם המיקום החדש דורש שינוי ויש צורך בזמן כדי להיערך לכך.

התרעה חמורה במיוחד היא התרעה למלחמה. זאת היתה הציפייה העיקרית מהמודיעין, כאשר האיום העיקרי על ישראל היה צבאי קלאסי, קרי התגייסות והיערכות צבאות רבים למלחמה (כדוגמה לאי עמידה בציפיות מהמודיעין, כולם זוכרים את הכישלון בהתרעה ערב מלחמת יום הכיפורים).

בימים אלה כשאומרים התרעה מתכוונים בדרך כלל ליכולת של המודיעין לבשר או לחזות מראש את אירוע הטרור הבא, בין שמדובר באירוע גדול כמבצע בעזה או באירוע קטן כאירוע הדריסה בירושלים.

כפי שעלה מההסברים החלקיים אחרי פרסומה של המחלוקת, יש להבחין בין "מידע התרעתי" לבין "התרעה": "מידע התרעתי" הוא אותן ידיעות, מכל מקור שהוא, שמבשרות מה רוצה האויב לעשות, מה הוא עושה כדי לאפשר את העשייה בזמן מסוים ואם יש לו תאריך יעד.

למשל, אם התקיימה ישיבה של גורם מסוים ברמאללה, שבה נאמר שהצלחת הטרור האישי חשובה מאוד ויש לעודד אותה, יש להגדיר מידע זה "מידע התרעתי" חשוב - אבל הוא אינו נותן כמעט שום כלי מעשי למחליט.

אם שני אנשי חמאס נפגשו ואחד אמר לשני שהוא אינו יכול לצאת הביתה כי צריך לגמור לבנות את המנהרה עד תחילת הקיץ - זה כבר מוגדר "מידע התרעתי" חשוב, הרומז לא רק על כוונה כללית אלא על התמקדות בזמן, לקראת תאריך מסוים. כמות המידע גדלה ככל שהמודיעין פורס רשתות רבות וצפופות יותר.

מטרת המודיעין היא איסוף של חלקי מידע עד הגעה לכלל יכולת להפיק תמונה ברורה יותר של המציאות עבור מקבלי ההחלטות. "התרעה" היא סיכום המידע בתאריך מסוים ופרסומו בצורת אזהרה ברורה על אירוע הקרב ובא, במקרה זה אירוע טרור. התרעת הטרור הקלאסית מכילה ארבעה נתונים: מי האויב; מה האויב רוצה לעשות; מהו המקום שבו יופעל הכוח של האויב; ומתי הוא יעשה זאת. תוספות רצויות הן מידע פרטני על עוצמת הכוח, כלי הנשק שנמצאים אצלו ומידע משלים על אימוניו ועל המורל שלו.

נראה שאחרי הבהרת לשכת ראש השב"כ אין איש הטוען שהיתה התרעה כזאת לפני המבצע, לכן שתי השאלות שצריך לשאול כדי לברר את שהיה הן: 

1. האם היה מידע מודיעיני שסופק על ידי השב"כ או על ידי אמ"ן, שממנו אפשר להבין (ולו בדיעבד) כי חמאס תיכנן מבצע מהסוג שחווינו בצוק איתן או משהו דומה בהיקפו? קרי, האם היה "מידע התרעתי" רלוונטי? אם התשובה תהיה שלילית - אפשר יהיה לסיים את הבדיקה.

2. אם יתברר שהיה מידע שממנו אפשר היה להבין כי חמאס תיכנן לפתוח במבצע גדול, גם אם לא כל פרטי המבצע היו ברורים, אך אפשר היה למקד את הדברים לקראת תאריך מסוים - צריך יהיה לשאול את השאלה השנייה: מדוע אמ"ן והשב"כ לא הוציאו "התרעה" על בסיס המידע שקיבלו? במקרה כזה, לשני הארגונים יש אחריות מלאה להתריע בתחום המדובר.

יש לזכור שלא מדובר באי הבנה של אדם בודד. מאז כישלון מלחמת יום הכיפורים קיימת באמ"ן חובת התרעה בכל רמה החשופה לחומר המודיעיני, ודאי למטכ"ל ולפיקודים השונים (במקרה שבו עסקינן, מדובר בדרום). לנוכח נסיבות העניין נראה שהיתה ציפייה כזאת גם מהאוגדה, כך שתהיה זאת הפתעה גדולה אם שלוש המערכות הללו - כל אחת עצמאית באשר לחירות להוציא התרעה - כשלו.

•   •   •

דיון פומבי בנושא זה אינו יכול להיות רציני. הוא יזיק למאמצי המודיעין בעתיד ואינו יכול להביא תשובה מוסמכת לשאלות שראוי ורצוי לשאול, ולכן לא יהיה אפשר ללמוד ממנו שום לקח לעתיד.

עקב כך, את השאלות הללו אפשר לברר יחסית בקלות בחדר סגור. אם כמה מומחים יקראו את החומר שהופץ על ידי גורמי המודיעין טרם המבצע, צפוי שהם יוכלו לענות על שאלת קיומו או היעדרו של "מידע התרעתי" בתוך ימים בודדים. נוסף על כך, לאחר בירור עם האחראים למחקר ההתרעתי, יהיה אפשר לענות על השאלה מדוע לא הוצאה "התרעה".

לאחר בירורים אלה, ועל בסיס תשובתם המוסמכת של המומחים, אפשר יהיה לשפר את היכולות המודיעיניות ואת תהליך קבלת ההחלטות. ¬

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו