הטבח בירושלים הוא תוצאה של פשרות ולחצים מבית ומחוץ. לא צריך לרוץ ולחפש אשמים ואין את מי לתלות בכיכר. זו לא אינתיפאדה וזו לא יוזמת יחידים, זו מלחמת התשה מנוהלת וספורדית בעת ובעונה אחת. היא נמשכת שנים רבות ויש לה תכלית ארוכת טווח מרכזית - לגרש אותנו מכאן. את המלחמה הזו אנחנו צריכים לנצח, כישראלים, כיהודים, כחפצי חיים.
גבולות ישראל הרשמיים והנתונים במחלוקת בוערים בכמה מוקדים, ואנחנו מנסים בכל פעם לשלוט באש לפי היקף הכוויות. מאז פיגוע ההתאבדות הראשון בצומת מחולה שבבקעת הירדן ב־1993 ועד אתמול בבוקר, במשך יותר מ־21 שנים, לא כיבינו באופן מושלם אף לא מוקד בעירה אחד, וגם במקומות שבהם חשבנו כי השתלטנו על האש, רוח הפשרות והוויתורים מחד גיסא וגיצי ההסתה והאיסלאם מאידך גיסא הדליקו אותה מחדש ובמקומות נוספים, חלקם לצערי גם אצלנו בבית.
חוסר הרצון לשלם את מחיר הכרעת חמאס, הגמגום חסר התוחלת רב השנים עם אבו מאזן, ההתנתקות הלא חכמה וגדר ההפרדה שלא הושלמה ביו"ש, כל אלה יחד וכל אחד לחוד מנוצלים על ידי מנהיגי מלחמת ההתשה הפלשתינית לסלילת נתיבי טרור רבים מכפי שיש בכוחה של ישראל להתמודד איתם לאורך זמן. אנחנו לא בנויים למלחמת התשה, אין לנו מספיק חברים בעולם המערבי ובעולם הערבי שיתמכו בנו לאורך זמן, גם להם נמאס.
מי שחושב כי חלוקת נשק לאזרחים כחלק ממאמץ ההגנה המשטרתי תסייע במיגור הטרור, טועה. מי שמפזר בטונדות, ממגן בתי ספר ומשקיע מיליארדים רבים בכיפת ברזל, רק מעצים את אשליית הביטחון. מי שבונה על הרס בתי טרוריסטים כמרכיב בהרתעה, מוזמן לבקר בעזה שלאחר צוק איתן ולראות איך מפלס המוטיבציה של חמאס עולה. כל מי שעדיין מאמין כי שיחות שלום ודו־קיום עם הפלשתינים ינמיכו את גובה הלהבות, לא מבין כמה דלק יש במיכלי השנאה האיסלאמיים ובקרב האידיאולוגים הלאומנים הקיצונים, שלא מכירים בזכותנו לחיות כאן.
היוזמה חייבת להיות שלנו ואצלנו. ההפרדה המוחלטת בינינו לבין הפלשתינים היא תנאי להקטנת פוטנציאל הפגיעה בעורפנו. צה"ל, המשטרה ושאר זרועות הביטחון והמודיעין לא יכולים לקיים קו הגנה בלתי חדיר; הדרך היעילה ביותר להגן על אזרחי ישראל היא במיצוי היכולות ההתקפיות, שיביאו להרתעה ולתחושת נרדפות אצל מבקשי רעתנו. לעם ישראל אין מספיק כוח כדי להיות חזק ויעיל בכל נקודה ובכל רגע. יש לנו יכולת נוכחות טובה ואפקטיבית יותר במוקדי הטרור בתוך שטח האויב.
העולם כולו לא מבין את המציאות הבלתי אפשרית שבה אנחנו חיים, ואין לצפות כי יבין. אילו היה הדבר קורה אצל כל אחד מהם, היו דואגים למגרו בכוח חסר פרופורציות ומייד. אם אנחנו חפצים להיות חלק מהעולם המערבי ולשמור על מעמדנו במזרח התיכון, אנחנו חייבים להגדיר את המציאות כמלחמה, לגייס את הנחישות ורוח הקרב ולנצח למען הדורות הבאים. רק ניצחון חד־משמעי, רק הכרעה, יאפשרו לקיים בעתיד חיים משותפים עם שכנינו ועם ערביי ישראל בתוכנו.
הכותב הוא מומחה לניתוח תהליכים