טרור בין־מוסלמי שולט ברחוב הערבי מאז הופעת האיסלאם במאה השביעית. הוא מונחה על ידי חוסר סובלנות אלימה ומגלומניה דתית, מדינית, שבטית ואתנית, ללא קשר לעניין הפלשתיני, להקמת ישראל, להתנחלויות או להר הבית.
ולפיכך לאור אכזריות הטרור המוסלמי כלפי מוסלמים - מה יכול לצפות "הכופר" הנוצרי, הבודהיסטי, ההינדו והיהודי במזרח התיכון, באסיה, באפריקה, באירופה, באוסטרליה ובארה"ב?
טרוריסט מוסלמי בכלל, ופלשתיני בפרט, אינו "זאב בודד", כפי שרבים נוהגים להציגו בעקבות הפיגועים האחרונים (דקירות ודריסות), אלא תוצר לוואי של 1,400 שנות אידיאולוגיה קנאית, הנתמכת בשיטתיות ובעריצות על ידי תשתית חינוכית - מגן הילדים, דרך בית הספר ותנועת הנוער ועד אוניברסיטה - דתית ותקשורתית. טרוריסט מוסלמי אינו, במרבית המקרים, מונחה זעם כלכלי או חברתי, אלא מונחה על ידי שנאת האחר ורואה בחופש דת, דיבור והתארגנות - ובמיוחד בשוויון מגדרי - איום ברור ומיידי ואף חילול הקודש. זעם כלכלי, חברתי ומדיני בעולם הלא־מוסלמי אינו מוביל, בדרך כלל, לטרור.
טרוריסט מוסלמי משוכנע שפועלו יעניק לו מעמד של שאהיד, המקריב חייו למען האיסלאם, תוך קידום מצוות הג'יהאד - מלחמת קודש - נגד "הכופר" או "האפיקורס", וזוכה לחברתן של 72 בתולות בגן עדן. השאהידה, אגב, זוכה רק לגבר אחד.
קו הייצור היעיל ביותר של שאהידים נוסד על ידי מחמוד עבאס (אבו מאזן), באדיבות הסכם אוסלו 1993, כאשר הקים את מערכת החינוך הפלשתינית. לדוגמה, מתוך הספר "שפתנו היפה" לכיתה ז', כרך 2, עמ' 13-11, 68: "נזרע באדמת פלשתין שלדים וגולגולות [שאהידים] ונצבע אותה בדם... הם רוצים לאסור אותי, אך אני אומר להם: שאהיד, שאהיד, שאהיד..."
בוגרי מערכת חינוך זו הם טרוריסטים בפוטנציה אשר - בניגוד ללוחמי חופש - פוגעים בשיטתיות ובכוונה באזרחים ולא בלוחמים, כדי לערער את אמון האזרח בשלטונות ולהביא לוויתורים סוחפים מונחי פחד.
הערכים שמחמוד עבאס מנחיל מבטאים נאמנה את תפיסת עולמו, בניגוד למתק שפתיים ולכפל לשון המאפיינים את שיחותיו עם בני שיח ישראלים ומערביים. כך גם המענקים החודשיים למשפחות טרוריסטים וקריאת שמות רחובות, כיכרות, מחנות קיץ ואירועי ספורט על שם שאהידים.
הטרור הפלשתיני שואף לחסל את הישות היהודית ולא לצמצם את היקפה, כפי שברור מגלי הטרור לפני הקמת המדינה ולפני שיקום השלטון היהודי ביו"ש, וחרף ויתורים דרמטיים של ישראל: יבוא אש"פ מטוניס לרמאללה, נסיגה מ־40% מיו"ש ומכל עזה, עקירת יישובי עזה ונכונות לסגת לקווי 67'.
המלחמה בטרור הפלשתיני נפגעת מהתמקדות בסימפטום ולא בשורש הבעיה, ביתושי הטרור ולא בייבוש ביצת החינוך לטרור; מגילויי הבנה לשימוש בטרור, מלחץ לוויתורים למחרחרי הטרור ומשאיפה להידבר עם הטרור במקום להדבירו; מהתעלמות ממהותו של מחמוד עבאס; ומהסיוע הכספי למחמוד עבאס שלא צימצם את הטרור והפר הסכמים ומממן את החינוך לשנאה. התמקדות בייבוש ביצת החינוך לשנאה, כתנאי לכל מגע עם הרש"פ, תבהיר למחמוד עבאס שחינוך לשנאה מחד, ודו־קיום בשלום וכיבוד הסכמים מאידך, הם דבר והיפוכו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו