בשבת נקרא בבתי הכנסת בפרשת חיי שרה. שני אירועים משמעותיים תופסים בה את מירב תשומת הלב: סיפור רכישת מערת המכפלה כמקום קבורתה של שרה אמנו, הכולל תיאור מפורט של מו"מ הרכישה המייגע; וסיפור בחירתה של רבקה לאשתו של יצחק והבאתה לישראל, הכולל גם הוא פירוט של המו"מ עם משפחתה שהערימה קשיים, עד שרבקה מבהירה שהיא נחרצת בדעתה להיענות להצעת הנישואים.
לא פחות מ־67 פסוקים הוקדשו לסיפורים אישיים אלה, יותר מכל סיפור אישי אחר בתורה. אפילו סיפור עקידת יצחק לא זכה לפירוט שכזה. בשעה שבימינו סיפור כזה היה מוגדר כדרמה בינלאומית, והתקשורת היתה משדרת משלושה מוקדי שידור וכל עיתונאי היה מנסה להשיג ראיון בלעדי עם יצחק או שרה, תואר ב־20 פסוקים בלבד.
ובכן, זה אחד האתגרים המרתקים של לומדי התורה - פיצוח הסוד כיצד ומתי בוחרת התורה לפרט או לקמץ בפרטים. מדוע היא יכולה להפוך סיפור מרתק וסנסציוני למצומצם, ואת מה שנראה לנו שולי להפוך למשמעותי ולעקרוני? מדוע שתקה התורה בסיפור העקידה, אך עברה מייד לאחר מכן בהרחבה לסיפור הצעת הנישואים לרבקה?
מדרשים רבים ניסו לפענח זאת, אך התקשו להסביר. כך, למשל, נכתב בתורה מייד אחרי סיפור העקידה: "וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם הִוא בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ... ואת בתואל... וּבְתוּאֵל יָלַד אֶת רִבְקָה". אי שם בגלובוס נולד לו בתואל, בנו של נחור, דודו של יצחק, שמזרעו נולדה מאוחר יותר רבקה - את מי זה צריך לעניין רגע אחרי עקידת יצחק? עורך החדשות הרי היה מפטר את הכתב שהיה מביא לו תמונות מלידת רבקה, במקום ראיון בלעדי עם שרה.
• • •
ובכן, המדרש מנסה להסביר ואומר על כך: "בשובו מהר המוריה היה אברהם מהרהר ואומר: אם לא היה בני שחוט כבר, היה הולך בלא בנים, והיה לי להשיאו אשה מבנות ענר אשכול וממרא... (ומי) שנולדה רבקה בת זוגו, זהו אחרי הדברים האלה, הרהורי דברים שהיו על ידי עקידה".
במילים פשוטות יותר: לאברהם היה הרבה מאוד מה לספר ולחלוק עם שרה לפני או אחרי העקידה, אבל מה שמטריד את המקרא הוא לא חילופי הרגשות הללו, אלא הדאגה להמשך הבית והמשפחה. הסיבה לכך היא שסיפור העקידה, חשוב ככל שיהיה, הוא אירוע חד־פעמי, המספר על גבורה עילאית של אברהם ויצחק. סיפור בחירת הכלה ליצחק, לעומת זאת, יסמן את הצורך לבנות חיים שלמים ומלאים עם בת זוג מתאימה.
בחיי מרבית בני האדם הגבורה הנדרשת להקמת בית והידיעה כי צריך להחליט מה עיקר ומה טפל בבחירה זו, יתפסו מקום משמעותי יותר מאשר מעשה גבורה בקרב כזה או אחר. העדיפות היא למלחמה היומיומית של החיים, איכותם ומשמעותם, החסד שבהם, האור שאותו רוצים להקרין וכיוצא בזה.
הצער הקשה של אברהם על מות אשתו בוודאי מסקרן יותר מאשר קניית מערת המכפלה, אבל בתולדות עמנו קניין המערה ישמש ציון דרך לאבות האומה, בעבר ועד לימי המדינה שבדרך. הוא יבשר לנו כי הבטחת הארץ על ידי אלוקים אינה תחליף למו"מ נחוש ועיקש עם אדוני הארץ בפועל.
הסיפור יגלה לנו כיצד אבות האומה קברו את אמותינו בנחלה, כדי שלא יהיה עליה עוררין. סיפור הקנייה של המערה יתנוסס בגאון כמאפיין את דמותו של אברהם לא פחות מנכונותו להקריב את בנו, גם זה אחד מעשרה ניסיונות שבהם התנסה. סיפור גבורת חייו של אברהם ישמש לנו עמוד של אש לפני המחנה, לפחות כמו מלחמותיו.
וכך הופכת לה פרשת חיי שרה לסיפור ההדרכה הגדול של עמנו בהנהגת דרך ארץ של חיי המשפחה והגבורה האנושית של השיגרה. סיפור מותה וקבורתה של שרה הופך לספר החיים של האומה וממילא הופך את שרה להיות חיה בקרבנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
