לאחרונה העולם כולו עסוק בספקולציות האם איראן תקבל את התנאים במו"מ שעתיד להיחתם ב־24 בנובמבר. עצם הדיון בשאלה זו יכול רק להסביר את יכולותיהם המופלאות של האיראנים בניהול מו"מ. מבחינתם, התגליות האחרונות - אם זה בבחינת היכולות התעופתיות החדשות שלהם ואם בעניין העברת האורניום לרוסיה - הן נדבכים נוספים שהם מוסיפים לשולחן המו"מ שהיושבים מסביבו כבר קיבלו דה־פקטו את פרויקט הגרעין האיראני.
איראן מזהה את הקושי האמריקני להגיע להסדר, ואת ההתנהלות האמריקנית כחובבנית וחסרת אחריות, וממהרת לנצל זאת. דעת הקהל האמריקנית כבר אמרה את שלה על מדיניות הנשיא בבחירות לקונגרס מלפני שבוע, אך לאובאמה חשוב להשיג הסכם שירים קלות את מעמדו השחוק בעיני האומה שלו. התקשורת האיראנית, עם גורמים בחלונות הגבוהים, קוראים לביצוע מהלך מול אובאמה כי הם מזהים את חולשתו. האיראנים דואגים לפזר איומים בכך שארה"ב לא תוכל לקבל משטר נוח יותר להסדר בנושא הגרעין כמשטרו של רוחאני. נא ראו, הם אומרים לאמריקנים, מה עולל לכם אחמדינג'אד ולאילו הישגים הגעתם איתו. נוסף על כך, אותם גורמים טוענים כי בהיעדר הסדר טוב לאיראן, העם ידאג להחלפת השלטון בגורמים רדיקליים, גורמים שהאמריקנים לא רוצים לראות שוב במוסד הנשיאות או במג'לס האיראני.
טהרן אף ממהרת להכריז כי במידה שארה"ב תקבל את תנאיה במו"מ, תוכל איראן לסייע לאמריקנים במלחמתם בארגון "המדינה האיסלאמית" בעיראק ובסוריה. בכך למעשה הם ירוויחו פעמיים וייכנסו להצלת הקהלים השיעיים במרחב באישור אמריקני. לא זאת אף זאת, אליבא דאיראן, גורל המזרח התיכון כולו תלוי בהסכם זה, שכן, במידה שארה"ב תקבל את התנאים, הרי איראן תסייע לה, לארה"ב, לפתור את הקונפליקטים הרבים במזרח התיכון ולהגיע להסדרים, וזאת בלי לפרט אילו קונפליקטים ואילו הסכמים. סתמו ולא פירשו.
אפשר לומר באופן מפתיע, שאם נרד לניתוח עומק של התנהלות המשטר האיראני בראשות הנשיא רוחאני, נגלה ששם מסתמנת גמישות מפתיעה למרות הגילויים האחרונים בנושא האורניום לרוסיה ותוכניות המזל"טים שלהם מקדמת דנא. הקלת הסנקציות, כפי שהנשיא הטרי הבטיח, אכן הביאה לנשימת רווחה קלה באיראן, נשימה שהאיראנים רוצים להרגיש באופן קבוע ולא כמשהו זמני. המצב הכלכלי באיראן, מצב שהנשיא האיראני התחייב לשפר, אכן משתפר, ורוחאני לא רוצה לאבד זאת.
גם ראש הממשלה מר בנימין נתניהו מביע במורת רוח את תסכולו מההסדר המסתמן וטוען כי ישראל לא תסכים לקבל את איראן כמדינת סף גרעינית, אך באופן מפתיע גם אומר בה בעת שישראל מוכנה לעמוד לבדה מול איראן בנושא זה. כנראה האופציה הצבאית, שמעולם לא היתה אופציה מערבית מול איראן - אף על פי שנכון לעכשיו נדמה כי אינה רלוונטית - לא ירדה מסדר היום של ראש הממשלה.
מוקדם להעריך את תוצאות המו"מ, כי כפי שזה תלוי באיראנים, הם לא ימצמצו ראשונים. הבנה בסיסית ביכולות המו"מ שלהם היתה עוזרת למערב להציג חזית אחידה וברורה יותר, אבל בנבכי האינטרסים השונים, בעיקר של איראן ורוסיה, נותרה ארה"ב לבדה מול המשחק האיראני, כאשר ישראל מודרת מכל בחישה אפשרית בניהול המו"מ. ישראל קוראת בגרון ניחר נגד כל הסדר עם איראן, ונדמה כי היא "קול קורא במדבר". האיום המרומז של ראש הממשלה, שישראל תוכל לעמוד לבדה מול איראן, לא מתיישב עם האינטרסים של הכוחות הבינלאומיים במו"מ מול איראן. בכל תסריט אפשרי - איראן נשארת עם יכולותיה הגרעיניות. העובדה שישראל מסרבת להכיר בזה ומשקיעה משאבים נפשיים וכלכליים על חשבון המלחמות מבית, מצריכה "חישוב מסלול מחדש" של ממשלת ישראל.
הכותב הוא ראש המחלקה ללימודי המזה"ת ומדעי המדינה באוניברסיטת אריאל בשומרון
