"פיגועי אווירה" אינם נוצרים יש מאין | ישראל היום
שִׂים לֵב: בְּאֲתָר זֶה מֻפְעֶלֶת מַעֲרֶכֶת נָגִישׁ בִּקְלִיק הַמְּסַיַּעַת לִנְגִישׁוּת הָאֲתָר. לְחַץ Control-F11 לְהַתְאָמַת הָאֲתָר לְעִוְורִים הַמִּשְׁתַּמְּשִׁים בְּתוֹכְנַת קוֹרֵא־מָסָךְ; לְחַץ Control-F10 לִפְתִיחַת תַּפְרִיט נְגִישׁוּת.

"פיגועי אווירה" אינם נוצרים יש מאין

"פיגועי אווירה" אינם נוצרים יש מאין. האווירה שיוצרת את "פיגועי האווירה" - זו שממנה שואבים הדוקרים והדורסים והיורים את ההשראה לביצועי הסולו המכונים "פיגועי יחיד" - מגולמת כבר שנים, ולאחרונה ביתר שאת, בפסטיבל מתמשך של האדרת טרור, ג'יהאד והתרת דמם של יהודים וישראלים באשר הם.

מבחינה זו, ההבדלים בין פת"ח, חמאס והרש"פ הם סמנטיים בלבד. איך אפשר, למשל, לפרש אחרת את דבריו של אבו מאזן עצמו, שמכנה את המחבל שירה ביהודה גליק "שאהיד שעלה השמיימה". איך אפשר להבין אחרת את האיור האוהד לדורסים, שפורסם בדף הפייסבוק הרשמי של תנועת פת"ח (שאבו מאזן עומד גם בראשה), או פוסט אחר באותו עמוד פייסבוק, שמסית בלשון מפורשת לביצוע פיגועי דריסה: "דרוס, איש יקר, את המתנחל הזר". 

הפעם נקשרת ההסתה הזאת לעלילת הדם השקרית "אל־אקצא בסכנה". בפעם אחרת היא נקשרת ל"כיבוש" ובפעם נוספת ל"דיכוי", אבל שלאיש לא יהיו אשליות - המכנה המשותף הרחב לתרבות הדם וההסתה הזאת מגולם בשנאת יסוד לכל מה שיהודי וישראלי, במסכת של דמוניזציה והסתה נגד ישראל כמדינה יהודית ובשלילת עצם הלגיטימיות של קיומנו כאן. 

רק לפני חודשים אחדים הומחשה "התרבות" הזאת באירוע (שאותו תיעד "מבט לתקשורת פלשתינית"), שהתקיים בחסות היו"ר עבאס ושר התרבות שלו, ואשר במסגרתו הוענקו תעודות הוקרה לכמה מהרוצחים שישראל שיחררה. בהצגה שהועלתה שם על ידי בני נוער חולקו השחקנים לשני מחנות יריבים, שייצגו את תומכי חמאס ופת"ח. בשלב מסוים הושלכו דגלי שני הארגונים על הארץ והתאחדו תחת דגל הרשות, או אז החל "קרב יריות", שבו הרגו חברי שני הפלגים את כל "הישראלים" שניצבו מולם.

עכשיו, כמו בעבר, הופכים רוצחים פלשתינים את ההצגה הזאת למציאות. האנשים שנוטלים לידיהם את האבנים, ואחר כך את בקבוקי התבערה, ואחר כך את הסכינים והמכוניות הדורסות ולבסוף את הרובה, יונקים את "תרבות" השנאה הזו כבר שנים ולומדים שדין ההתנחלות תל אביב כדין ההתנחלויות בירושלים ובגוש עציון, ושאת הנטע היהודי הזר יש לעקור מכאן.

כך, כדאי לזכור, נשתלו גם בעבר זרעי האינתיפאדות - הראשונה והשנייה. כך הניע הטרור את מנגנון "קוצר וזורע": נזרע בטרור ונקצור במו"מ, מתוך הנחה שככל שירבו המכות בעורף הישראלי - כך תיחלש יכולת העמידה שלנו. צריך, אפוא, להפנים את דפוס הפעולה הזה ולהיזהר שלא ליפול שוב למלכודות של מו"מ מדומה וויתורים מסוכנים. אל תירא ישראל. במלחמה, כמו במלחמה. אם רק נזכור שהצדק עימנו ושארץ ישראל - ארץ ציון וירושלים - שייכת לעם ישראל, ננצח גם בעימות הזה. 

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר