1אם תרצו, זו התשובה השפויה של עודד קטש לגופו החשוף, השיכור, של האוהד הבזוי מדרבי הכדורגל. במקום אידיאולוגיית אהדה ריקה מתוכן המשמשת תירוץ לאלימות ולשנאה לאחר, קטש הראה את פניה היפות של הפועל ת"א. כי אם באמת רוצים להעביר את היריבה הצהובה שיעור בצניעות, להחזיר את הפיו פיו לנדנו, תנו ללוח התוצאות לדבר במקום כרס הבירה של הערס האלים.
תנו להגנה המופתית של קטש, עם ניטרול הפיק אנד רול, דיפלקשנים, שימוש בעבירות, חילופים ושמירת גוף לפני טיוס וסופו, שגרמו לכל סל צהוב להיראות כמו לידה, ומכבי ת"א כולה נראית סובלת, תפריה גסים, קרביה חשופות. והפועל ת"א נראתה כמו זו שנולדה מחדש, בייבי בום. זה היה פירוק כירורגי ויסודי של קבוצה צהובה שהתנדנדה שיכורה מהמכות שחטפה מירושלים וצדביטה, וקיבלה אתמול בנוקיה את המכה האחרונה בדרך לשינויים הכרחיים, אם לא של שחקנים אז של שינוי עמוק ויסודי בגישה.
2הסיטואציה הזו, המתסכלת. כשהעיניים של השחקנים חלולות. כשצעקות לא עוזרות, ולטיפות לא עוזרות, והאנרגיות כבויות, והזריקות לא נכנסות, ואתה יודע עמוק בפנים שלא משנה מה תשרטט על הלוח, זה כמו לכתוב על חול הים רגע לפני שמגיע גל גדול שימחק הכל.
ובא לך לצרוח לאלוהים אבל אתה חייב לשמור על פאסון. לגייס תעצומות נפש. כי בתור מנהיג הקבוצה, המאמן שלה, העיניים עליך. לכן גודס צריך להיכנס לסוג של צוללת. להתנתק כמה שאפשר מכל רעשי הרקע מסביב. מהפרצופים חסרי שביעות הרצון. מהקולות של יד אליהו, וכמו רץ מרתון, להתרכז בשלושת צעדים הבאים, הקטנים. להתרכז טקטית באימון הבא, במשחק הבא, ובמקביל לחשוב אסטרטגית על אילו שינויים הוא צריך לעשות. אם יש לו סרטן בקבוצה, שעושה טובות, זה מחייב טיפול אגרסיבי. כי מה שנראה כרגע כבור עמוק, יכול להיות רק תחנה בדרך לעומק נמוך יותר, למשל כשהקפטן שלך, שנתן עד עכשיו עונה טובה, אולי גמר את העונה.
3ירצו או לא ירצו, כפתור הפאניקה במכבי נלחץ. התזכורות על שנה שעברה והספדי נובמבר לא רלבנטיים ולא יעמדו לזכותם. ההרחקה של גודס הייתה אקט סימבולי. והדיבורים על אחריות המאמן בבניית הקבוצה והשיטה ההתקפית, יכולים להחזיק מים לולא היו תלויות לחלוטין בפעולות של שחקנים, שנתנו לפני זמן קצר תצוגה מופתית בברלין. יש דוגמאות אין ספור לעמידה על קצה התהום, ואז מגיע משחק קשה שנראה אבוד שמשנה את גורל העונה כולה, למשל במלאגה בחוץ. חכו עם ההספדים. זו מכבי ת"א.
