בכל ביקור שלי בפאריס איני יכול שלא להיזכר במערכון האלמותי והגאוני של החמישייה הקאמרית מאמצע שנות ה־90, שזכה לשם "מהדורת חצות". המערכון עסק בצורה קומית כל כך ושנונה ב"חייו הטובים" של יואב טוקר, כתב הערוץ הראשון, בצרפת, ובאמצעותו ביטאו כותביו את כל הדברים הנפלאים שיש לעיר המדהימה הזו להציע. שני עשורים עברו מאז התיאורים הללו, ודומה שלצד איכות החיים עוברת צרפת שינוי, שעליו כולם מדברים אך ורק כשמגיעים לעיר.
אף שאנו, כישראלים, מתמודדים עם כוחות רשע בכלים הומניים, אנו מתוארים כאחת האומות המסכנות את שלום העולם. לפיכך ההסברה היא אחד האתגרים המרכזיים שלנו. כדי להתמודד עם כך פיתחנו במכון ירושלים לצדק, על פי רעיונותיו של מייסדו - עו"ד כלב מאיירס - קונספט הסברתי מקורי: אנו מספרים על הייחוד של ישראל כמדינה יוצאת דופן לחיוב דרך שימוש בשפה שאותה מבין המערב - זכויות אדם, דמוקרטיה וחופש. אנו מגיעים בליווי פלשתינים - קורבנות המדיניות של הנהגתם - שמספרים את סיפורם. הגענו לאינספור מוקדי השפעה ברחבי העולם המערבי, ובהם אוניברסיטאות, פרלמנטים וכלי תקשורת מרכזיים, ואנו מעניקים בהם ארגז כלים המכיל ידע אותנטי על המצב במזרח התיכון.
היוזמה שלנו בצרפת נעשתה תוך כדי שיתוף פעולה עם ארגון "פייס אוף ישראל" ועם קלוד גרונדמן, ישראלית ממוצא צרפתי הבקיאה במה שנעשה בעיר האורות, ושקשריה הענפים סייעו לנתץ תקרות זכוכית. אין ספק שזו היתה אחת מחוויות ההסברה המרתקות ביותר, משום שהבנו עד כמה חשוב בעידן המידע להפיץ את העובדות ואת הנתונים הנכונים בנוגע לישראל ולהפוך את התמונה המעוותת.
חלק ניכר מהיהודים בצרפת מרגיש נרדף בשל התדמית השגויה שנוצרה למדיניות ישראל ונואשים למידע מסוג כזה, שאיתו יוכלו להגן עליה. בכל האירועים חזרנו על המסרים, שעיקרם הבחירה בחיים של ישראל הדמוקרטית לעומת הבחירה במוות של ארגון חמאס הרדיקלי. שאלנו לאן נעלמו 26 מיליארד דולר, שהיו אמורים לממן את החברה הפלשתינית, ומה נעשה למתנגדי המשטר ביהודה, בשומרון ובעזה. חשפנו לא מעט נתונים שהצרפתים לא ידעו עליהם. למשל, כי 160 ילדים נהרגו בחפירות מנהרות הטרור.
במכון למדע המדינה ("סיאנס פו") היוקרתי, שממנו יוצאים הפוליטיקאים העתידיים של צרפת, נתקלנו בשאלות מגוונות רבות, הממחישות את הסיקור החדגוני נגד ישראל. כך, למשל, נשאלנו שוב ושוב: "מדוע אתם תוקפים חפים מפשע בעזה ולמה אתם לא נסוגים מיהודה ושומרון?" הסברנו כי מכל מקום שממנו נסוגה ישראל ב־20 השנים האחרונות הטרור פגע בה, וכי אנחנו תמיד נכונים לשלום. בנוגע לטענה על פגיעה בחיי אדם, המחשנו מדוע ישראל שונה מכולן באמצעות אינספור דוגמאות. לתדהמתנו נשאלנו גם לא רק מדוע ישראל מפלה ערבים, אלא גם מדוע היא מפלה את בני עדות המזרח. לא היה לנו קשה להשיב על כך ותיקנו את הרושם של השואלות על פי עובדות.
בפגישה עם עיתונאים מה"ליברסיון" הענקנו להם ארגז כלים עובדתי על חמאס ועל הפגיעה בזכויות אדם. הגענו אל הפרלמנט הצרפתי זמן קצר לאחר ההכרה של ממשלת שבדיה בפלשתין, והסוגיה הזאת עומדת גם שם על סדר היום. אך ניכר שמה שבאמת מטריד לא מעט צרפתים וגורם להם לחרדה הוא הפחד מדאעש ומדומיו. עריפת הראש של העיתונאי הצרפתי בחודש ספטמבר האחרון והתגברות האלימות של בני המיעוט המוסלמי מציבות בפניהם שאלות מורכבות וגורמות להם לחשוב מחדש על היחסים עם הערבים. זה לא אומר שהצרפתים הופכים לפרו־ישראלים, אלא שיש שינוי - והשאלה היא אם זה יהיה שינוי מהותי.
הכותב הוא סמנכ"ל ההסברה של מכון ירושלים לצדק