1 נדבר על "מזרחיות". בעקבות הסידרה של רון כחלילי, "ערסים ופרחות - האליטות החדשות", והדיון על אודותיה. מה מזרחי בדמויות שהציג? תכשיטים, בגדים, מאכלים, ריחות, טעמים, צבע בשיער, צבע עור, מה? הרי יש פרמטרים אנושיים נוספים הקשורים לקיומנו, עולמות שהמונח "מזרחיות" גורם לרדוקציה (הפחתת ערך) של ה"מצב האנושי", כמו לעייל פיל בקוף של מחט. במגוון תחומים, ההגדרות היום אינן מהותיות אלא סוציולוגיות. מקובל לשייך אדם מסוים לקבוצה חברתית. זה לא הרבה.
מה מזרחי ברון כחלילי? הביוגרפיה שלו דומה לרבות אחרות בישראליאנה. קיפוח? נכון, היה קיפוח ועדיין יש. אז מה? צריך להילחם בזה. הקיפוח לא נובע בהכרח מה"מזרחיות". אני מוצא יותר קיפוח על בסיס פוליטי בתקשורת, באקדמיה ובמערכת המשפטית. וגם פה, קיימות סיבות נוספות, חלקן מקומיות לגמרי. דווקא הפוליטיזציה של כחלילי מונעת ממנו לראות את קו השבר הפוליטי, שלעיתים הרבה יותר דומיננטי מהאתניות המדומיינת שהוא מבקש להציג.
בראיון לנרי ליבנה ב"הארץ" אמר ש"מאז שנהיה למזרחי", הוא "כבר לא יכול להסתכל על העולם דרך משקפיים אחרים". זה לא מסתדר עם מה ששמעתי ממנו בתוכניות ארוכות ברדיו. הרכיב הדומיננטי בשיח הפרטי שלו פוליטי לחלוטין: שמאלי רדיקלי. זה מגדיר הזהות החזק אצלו. המזרחיות היא פן, מסיכה שבאמצעותה הוא מיישם את תפיסת עולמו הערכית, היא אינה תוכן אלא מסגרת, שיוך. לתוכה נכנס סל ערכים מגוון.
לשאלה, במה מתבטאת המזרחיות שלו, ענה כחלילי "בעיקר בסדר עדיפויות", בכך שהוא לא מתנכר לשורשיו. זאת תשובה שטוחה, משום שאינה אומרת דבר על המהות. אדם הזוכר את שורשיו אינו כבול בהכרח אליהם. שורשיו של אדם אינם נטועים רק בארץ שממנה הגיעו הוריו, ולבטח לא בצבע עורו, אלא גם במסורת הכללית של עמו, בערכים שקנה ממקומות שונים, בהיסטוריה של חברתו, בדת, בטקסטים המכוננים ועוד.
2 עוד טענה מקוממת מושמעת, שלפיה מי שבחר לא להגדיר עצמו לפי שורשיו המזרחיים, הוא "מדוכא" שהפנים את "הדיכוי". לכן הוא פטריוט, אומר כחלילי, משום שהוא רוצה להוכיח את ישראליותו. האירוניה היא שזאת הוכחה נוספת לכך שכחלילי משתמש במזרחיות כדי ליישם תיאוריות רדיקליות, שצמחו, אבוי, באירופה...
אירופה שאחרי המלחמות בזה ללאומיות ופחדה ממנה. משום כך, כל גילוי לאומי, גם אם מתון, מתויג כ"לאומנות" והמוניות עיוורת. במונחי כחלילי, אפשר לומר שהוא הפנים את מנגנון הדיכוי של התקינות הפוליטית, ואינו רואה בבני שבטו אנשים בריאים ביחס לזהותם ולשיוכם הלאומי, אלא עדר לאומני מוסת.
מדינות ערב שסביבנו מתפרקות. המבנים המלאכותיים, שהקולוניאליזם האירופי כפה על השבטים הערביים, קורסים, והאזור חוזר למבנים שבטיים פרה־מורדיאליים. אבל אצלנו קורה ההפך. הרב־תרבותיות אינה מפרקת את תחושת הביחד של הקולקטיב היהודי־ישראלי, והקיץ האחרון הוכיח זאת. לא השתכנעתי שה"מזרחיות" שכחלילי מבקש למכור קשורה בזהות ובשורשים בלבד; היא נלחמת בציונות מדומיינת, בהשקפת עולם פוליטית המשותפת לרוב בציבור, כולל הרוב ה"מזרחי".
גם קביעתו של כחלילי, שה"מזרחים" מסתכלים על אינטלקטואלים דוגמת מאיר בוזגלו כמי ש"השתכנז", היא נוראה. עוד לא פגשתי "מזרחים" החושבים כך. בשכונה שבה גדלתי, לא היה אחד שלא החשיב השכלה. אבל זה מפריע לתזת ה"דיכוי".
ככלל, יש משהו לא בוגר בתפיסה הסוציולוגית החדשה הרואה במערכות החברתיות עניין של מדכאים ומדוכאים, שולט ונשלט, גירסה ניאו־מרקסיסטית למלחמת המעמדות. אי אפשר להשתית השקפת עולם מעמיקה על קונספירציה שמספרת על קבוצת כוח המנהלת את ההמון ומותירה אותו בנוולותו כדי לשמר את מעמדה. ילדותית היא גם תפיסת הסוציולוג החדש, כמין משיח האוחז באבן החכמים, ורק הוא יודע לפרש מה שאנחנו חווים. אין מורכבות בתיאור כזה.
3 מאחורי הטענה להדרת מזרחים נמצאת הקביעה בדבר "גזענותה" של החברה הישראלית, טענה הנשמעת בעיקר מכיוונם של ערבים־ישראלים. מהי גזענות? האם גילויי השנאה החמורים כלפי ערבים דומים לגזענות הישנה כלפי יהודים באירופה? האם יהודים באירופה איימו על הקיום האירופי? האם הכריזו עשר מלחמות ב־60 שנה על שכניהם? אני לא מצדיק את גילויי השנאה, אבל אסור להתעלם מהרכיבים הנוספים המזינים אותה: אנחנו מוקפים מדינות ערביות הרוצות בסילוקנו. זה לא נעלם באחת מהתודעה במפגש עם הערביות.
הפילוסוף היהודי אדמונד הוסרל אמר בראשית המאה העשרים שכדי לחקור תופעה באמת, צריך להשעות את הדעות והשיפוטים המוקדמים, ולתת לתופעה, כשהיא לעצמה, להתגלות. כחצי מאה אחריו כתב הפילוסוף ה"ג גדאמר שעצם המחשבה שאפשר להשאיר בצד את הדעות המוקדמות שלנו היא עצמה דעה קדומה. אדם לא יכול להתנתק מהאופק התרבותי וההיסטורי שלו. ישראלי לא יכול להתנתק מקולות המלחמה שהוא שומע תדיר משכנינו. בכל זאת, הקיום היהודי־ערבי בישראל הוא קיום סביר, יחסית, סוג של נס שאין בעל הנס מכיר בנסו.
פעמים רבות מוטחת הטענה "מחקו את הזהות שלי". ראשית, לא רק "מזרחים" סבלו מזה. שנית, מדוע הארץ שממנה הגיעו הורינו היא מרכיב הזהות ה־ב־ל־ע־ד־י שלנו? אני מתכוון עבורנו, רוב הישראלים שנולדו פה וחלקנו כבר דור שני ושלישי.
כמובן שנעשו שגיאות נוראות בתהליך הקליטה של הורינו ומשפחותינו. גילויי פטרונות מבחילים, התנשאות ריקה והתעלמות מהעובדה שהיהודים שהגיעו מהמזרח התיכון (המורחב) נושאים בצקלונם אלפי שנות תרבות. אבל זה לא מצב קבוע, אלא ניתן לשינוי. זה כבר משתנה בתהליך ארוך טווח.
כמעט אלפיים שנה לא קיימנו מדינה עצמאית. בני כמה אנחנו? מאז נכנסו השבטים הישראליים לכנען בראשית המאה ה־12 לפנה"ס ועוד קודם בתקופת האבות - כ־3,200 עד 3,600 שנה. כמה חיי אדם? בממוצע כ־80 שנה. נחלק את חיי עמנו בחיי אדם ונקבל כ־40 עד 45 שנות עַם לכל שנת אדם. לפי החשבון הזה, מדינת ישראל המתקיימת כ־66 שנה, היא תינוק בן שנה וחצי! על התינוק המתוק הזה מבקשים להפיל את כל התחלואים והקונספירציות שבעולם.
חכמינו דיברו בגנות דוחקי הקץ, לוחמי צדק המבקשים לשרוף את העולם מול עוול ואי צדק אמיתיים - אבל זמניים, הפיכים. קיראו את ספר בראשית. כולו דיבור בשבח האיטיות של התהליכים ההיסטוריים. כמי השילוח ההולכים לאיטם. סבלנות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו