כבר שבועות ארוכים שכל כלי התקשורת עוסקים בנושא אחד: יוקר המחיה. עלות המוצרים והשירותים בישראל היא גבוהה בתחום המזון, אבל לא רק. כל כך הרבה תחומים סובלים ממחסור משווע בתחרות ומשירותים שניתנים במחיר מופקע לכלל הציבור. לכן הדעת לא סובלת יוזמת חקיקה שתכליתה לסגור עיתון שמחולק בחינם, בדיוק כמו במדינות רבות ומתקדמות ברחבי העולם.
סגירה של עיתון כמו "ישראל היום" תשית עלות לא מבוטלת קודם כל על האנשים שידם אינם משגת. על הפנסיונרים ששמחים לקרוא בבוקר עיתון בלי לשלם עליו. על חיילים שנאלצים לשרוד מדמי קיום חודשיים. הם ייפגעו ראשונים, הם יהיו אלה שיצטרכו להסתפק בפחות או לגרד מכיסם את הפרוטות היקרות.
נוסף על כך, ברור שענף התקשורת בישראל נמצא במצוקה. זה לא מאתמול וזה ממש לא קשור להצטרפות "ישראל היום" למשחק. בגלל האינטרנט והאתרים, כבר שנים שהעיתונות המודפסת המסורתית לא מצליחה לקיים את המודל הכלכלי שלה, וכך הגיעו העיתונים המחולקים חינם לעולם - וגם לארץ. הניסיון לכפות על הציבור הרחב לשלם על משהו שהוא מקבל כיום בחינם, סותר את כל רחשי לב הציבור לטיפול המדינה ביוקר המחיה.
נבחרי הציבור שיושבים בכנסת לא צריכים לעשות הרבה כדי להיטיב עם הציבור במקרה הזה. הם פשוט צריכים לתת לנו לעשות את העבודה שלנו. "לתת לעשות" זה לא מונח שאני טבעתי. הרעיון של לתת לעשות או "לסה־פר" (Laissez־Faire) הוא הרעיון המסחרי שעל בסיסו הושתתו הדמוקרטיות המערביות עוד במאה ה־17.
כשכל כך הרבה עסוקים במחשבות על עידוד התחרות במשק, על הקלה לציבור בתשלומים שהוא משלם בכל חודש, לבוא ולקחת את הנתח היומי הקצר שבו אדם בוחר לעיין בעיתון שקיבל בחינם - זה גזילת כבשת הרש. חבל, נבחרי ציבור יקרים, אל תגזלו מהציבור את מה שכוחות השוק מעניקים לו מעצמם, ובחינם.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
