השימוש הציני הערבי באל־אקצא

השימוש במזימות סביב מסגד הוא טריק ישן. כבר ב־1929 השתמש בו חאג' אמין אלחוסייני, והצליח. הוא הסית - והביא למהומות ענק ולרצח יהודי חברון. ערפאת, באופן דומה, יצר את האינתיפאדה השנייה.

אף על פי שכל אלו - אף שהביאו להרג מאות יהודים וערבים רבים - לא קידמו את העניין הפלשתיני, התרגיל הנתעב נותר בעינו. ביסוד השימוש ב"טריק אל־אקצא" שננקט לאחרונה - הן על ידי חאלד משעל והן על ידי אבו מאזן, שהלין באו"ם שישראל יוזמת מלחמת דת - מצוי הרצון לחולל מלחמת דת פעילה בין היהדות לאיסלאם. יוזמיו מניחים כי מכיוון שהמסגד יקר לכל המוסלמים הם יפסיקו לטבוח אלה באלה ויבואו להצילו.

 טריק זה משמש מוטיב קבוע בידי התנועה האיסלאמית כדי ליצור מלחמת דת, לגייס תרומות במיליונים ולהתבלט בשירות האחים המוסלמים מבית חמאס ודאעש. קדושת המסגד לכל המוסלמים מעקרת את טענותיהם של הפלשתינים לבעלותם הייחודית עליו כמנוף לתביעות השקר על ירושלים כבירתם. 

שום עיר קדושה לאיסלאם לא הפכה לבירה, אך בפועל המוסלמים ברחבי העולם עסוקים בהרג הדדי ובשריפת מסגדים וכנסיות זה על ראשו של זה. הפלשתינים, מצידם, מלינים בתקשורת שחרף מאמציהם מתייחס העולם הערבי־איסלאמי באדישות למתרחש וממשיך לעסוק בשלו.

הן משעל והן אבו מאזן שואפים להבעיר את ירושלים כמנוף לתחרות ביניהם נוכח שוליות הבעיה הפלשתינית בהשוואה לאסונות במזרח התיכון. הציבור הפלשתיני מקצין ולכן השניים מתחרים בשאלה מי מיליטנטי יותר ולא בשאלה מה יקדם פתרון ריאלי.

דינמיקה זו מזכירה כמה פרלמנטרים ישראלים פופוליסטים שהתחרו ביניהם (תוך כדי דריסת מערכת הביטחון) בהצהרות קיצוניות באשר לצורך ב"כיבוש" עזה, על מזבח דחפיהם כגמדים חסרי חזון מדיני. גם הקריאה הפופוליסטית לשינוי הסטאטוס קוו בירושלים ובהר הבית, סוד הלגיטימיות של שלטון ישראל בעיר המאוחדת לנצח, מכיל את אותן תבניות של "אגו" וחוסר חזון מטעם אלה הנכונים להקריב אינטרסים לאומיים ואובדן דימויה הלגיטימי של ישראל בירושלים תמורת קולות "עמך" בקלפי.

ואכן, מאז שחרור העיר ב־67', נשמר הסטאטוס קוו בעיר ובכלל זה זכות היהודים לבקר בהר הבית. חכמי היהודים חלוקים באשר לעלייה להר ולתפילה בו. הצורך להכריע בעניין אינו כה דחוף, בעיקר לאחר 2,000 שנות היעדרות. 

הכאוס האיסלאמי האזורי ממחיש את הצורך שלא להיקלע דווקא עתה לאש הצולבת של קנאי האיסלאם העוסקים בהרג הדדי. דווקא הפרובוקציה הפלשתינית שואפת להסב את האש לעברנו בסיוע פוליטיקאים ישראלים.  

הכל יודעים כי ביטחונו של אל־אקצא מובטח מכיוון שהדבר נובע מאינטרס ישראלי צרוף. מוסלמים רבים מבינים כי לו היה המסגד מצוי בשליטתם, היו בוודאי תנועות סוניות או שיעיות יריבות מפוצצות אותו על יושביו או עושות בו את צורכיהן, כפי שעשו אנשי הפת"ח של אבו מאזן על שטיחי כנסיית המולד בבית לחם.

במדיניותה השקולה והאחראית בבירה מוכיחה ישראל כי היא ראויה לנהל את העיר המאוחדת בהקנותה חופש פולחן לשלוש הדתות המונותיאיסטיות, מה שלא עשה שום ממשל אחר לפני ישראל. 

ירושלים גברה על התפרעויות גדולות מאלה. רוב ערביי העיר אינם מזדהים עם הטרור וסובלים ממנו. הם ראויים לטיפוח ולא להזנחה. לא בכדי פוגעים הפורעים ברכבת הקלה והסימבולית המחברת בין שני חלקי העיר המשמשת אף אותם. 

פורעי האבנים וזורקי המולוטוב בירושלים נתנו לכולנו תזכורת. שעה שנפרדה ישראל מבית לחם ומבית ג'אלה ירו "פורעי האבנים" משם לעבר גילה והר חומה בקלצ'ניקובים ממש כשם שעשו בשכונות התפר, כגון מוסררה, לפני 67'. מי שזורק בקת"ב לעבר ארמון הנציב היום ישגר לשם קסאם ואר.פי.ג'י מחר. חלקו את העיר ותנו להם הזדמנות. 

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו