הבעיה בליגה הספרדית היא שבליגה שבה האלופה זכתה ביותר מ־96 נקודות בארבע מחמש העונות האחרונות, ניסיון להנחיל שינוי שיטה בריאל מדריד או בברצלונה עלול להיות יקר מדי בנקודות ליגה עבור שתי הקבוצות.
חמש־שש נקודות שכר לימוד שהולכות לאיבוד, וכבר אי אפשר לדעת מהיכן לגרד את ההפרש. העניין חושף, בעיניי, עד כמה גם בעידן תאגידי־חזירי של הקלאסיקו הקבוצות עדיין מחויבות למטרות ההיסטוריות שלהן, שעדיין נגזרות מהאתוס ההיסטורי. גם אם זה נמכר כבר לחלוטין.
ברצלונה תמיד ראתה באליפות ספרד את מטרתה המרכזית, עניין שקשור להתנגדות לשלטון המרכזי בספרד. וכך, ולמרות שבמשחקים הגדולים מול הגדולות בבית ומחוץ כבר די פתרו את שיטת הטיקי־טקה, היא מחזקת עוד יותר את מכונת נקודות הליגה שלה בהוספת סקוררים לקו ההתקפה.
ריאל מדריד, שעלתה לגדולה כדי להיות "הקבוצה של המדינה" באירופה, תמיד ראתה בכדורגל הבינלאומי את גולת הכותרת. ולמרות שהגביע האירופי באמתחתו, קרלו אנצ'לוטי עושה שינויים מהותיים מאוד בקבוצה.
אז אותו שכר לימוד של ריאל היה העונה הפסדים לריאל סוסיאדד ולאתלטיקו מדריד, אבל קשה להשליך משני המקרים לברצלונה. מול אתלטיקו זה היה משחק מאוד נחוש של מרכז הגנת אתלטיקו, נגד סוסיאדד המהירות של היריבה בכנפיים.
כך למשל ימיו של כריסטיאנו רונאלדו כקיצוני עברו כנראה לחלוטין לצד העובדה שאנצ'לוטי ויתר על שחקן הכנף המסוכן האחר שלו - אנחל די מריה. במסיבות העיתונאים באנגליה הוא נאלץ להרגיע את העיתונות הבריטית ולהבטיח ש"גארת' בייל הוא שחקן מאוד חשוב בקבוצה", אבל בעליל הכדורגל של ריאל עכשיו הוא לא מבוסס קיצונים.
אלו חדשות לא טובות לברצלונה, שתמצא את רונאלדו קרוב יותר לשער דווקא כשהרכש שלה בעמדות הבלמים נראה מפוקפק קצת. עוד שחקן שאוהדיו מלפנים יתקשו במשהו לאתרו במגרש הוא טוני קרוס, שהוסט מאוד לאחור. והתוצאה מיידית - קרוס הוא שחקן שמביא סדר קוסמי לכל מקום שבו הוא נמצא במגרש, ואולי מחר נראה לראשונה זה שנים קבוצה של ריאל שמנסה למנוע מברצלונה את החזקת הכדור.
