בהפועל ת"א יתעוררו הבוקר בתחושה שכייסו אותם, רגע לפני שהגיעו למדרגות כדי לספור את הכסף. אך אם הם יסתכלו במראה, הם יראו את ההשתקפות של עצמם, והם, הם ולא אחר, השודד שכייס אותם.
הופעה הרואית יאמרו חלק, ויצדקו; הכנה טקטית ומנטלית כמעט מושלמת, יאמרו אחרים, ויהנהנו; הכתבת סדר יום ואג'נדה מקצועית של עודד קטש מול זו שרוצה להמליך את עצמה ביוני 2015 יחמיאו השאר; אבל קטש ושחקניו יושיטו ידם אל עבר כיסם הריק, יפשפשו בו עמוק ויגרדו את המקום שבו היה מונח ארנק הניצחון שלהם, כמו גידם המגרד את מפרקו הקטוע.
הרבה דברים קטנים יכלו לנצח עבור הפועל ת"א את המשחק, אבל שם יחזרו בעיקר אל פוזשן הפיפי: בפלוס שלוש, יהונתן שולדבראנד, האויב מספר אחת של חברת ג'ילט, יכול היה לסחוט עבירה שהיתה מזכה אותו בשלוש זריקות, אך העביר ליחזקאל סקוורר, שוויתר על הזריקה והעביר לרביב לימונד, שוויתר גם הוא. ליאור אליהו לא ויתר לשלושתם ומצא את ברייסי רייט שהוריד לנקודה, ומשם יניב גרין ודונטה סמית' כבר דאגו לקחת ממי שרוצה לתת.
קטש אמנם הפסיד, אבל הכדורסל הישראלי כולו ניצח. עם טבעות ידידותיות שגרמו לגעגועים לאלו של אולם מלחה, ובעיקר עם סגל ישראלי, כששניים מהזרים על תקן שחקנים משלימים, החבורה הישראלית של הפועל ת"א הציגה משחק ממושמע, היררכי וסבלני, שביטל את יתרונותיה היחסיים של ירושלים וגרם לה לשבור את הראש בשאלה איך עוצרים את השלשות של שולדבראנד במעבר, הפיק אנד רול של לימונד והאפקטיביות של יינסי גייטס. סקוור, מתן נאור וגולן גוט הראו עומק ואינטליגנציה קבוצתית, אבל אז בא דונטה, הזיז את כולם הצידה ומצא דרך לנצח.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
