"מה עניין שמיטה להר סיני?" שאלו פרשני המקרא. הם לא הבינו מדוע ניתנו לוחות הברית על הר סיני עם דיני השמיטה שנועדו לארץ ישראל, ומצאו הסבר מפולפל. אבל מה לעליית דאעש בעולם החוליים הממאירים של עמי המזרח התיכון ולסכסוך הישראלי־פלשתיני? כלום, ולא כלום, וקרוב ללא־כלום, ותמוה שג'ון קרי אינו מבין זאת.
לאל־קאעידה, לטליבאן, לדאעש, לחיזבאללה, לחמאס ולאחים המוסלמים אין דבר עם "שתי מדינות לשני עמים". הדבר ברור ומובן. גם אילו קיבלה ישראל את כל תכתיבי אבו מאזן - מקביעת מועד לנסיגה מוחלטת ועד לאיסור הבנייה בירושלים - דבר לא היה משתנה בקרב בקובאני ובשאר החזיתות בסוריה ובעיראק.
מי שהדיחו את חוסני מובארק ורצחו את מועמר קדאפי וערפו את ראשי הנוצרים שנחטפו על ידי דאעש, לא גילו כל עניין בסכסוך על הריבונות בשטחים. הם תוצר של העוני המתפשט ותחושת הקיפוח והאלימות הגוברת והתחזקות הגורמים האיסלאמיים הקיצוניים, וזה חל גם על מי שהיגרו למערב ועתה תוקעים סכין בגבו.
אין קשר בין הסוציולוגיה האיסלאמית לבין הסכסוך בארץ ישראל אלא בדמיונו ובלשונו של קרי, ושל כמה מהשותפים־לדעתו בשמאל הקיצון הישראלי.
יש שתי פרשנויות לעמדה שנוקט הממשל האמריקני: האחת, שאינו מכיר את המפה הגיאו־פוליטית של המזרח התיכון מאז נאום קהיר של ברק אובאמה ועד להתבטאות האחרונה של קרי כאילו המבוי הסתום בארץ ישראל מחבל במלחמה היעילה בטרור של דאעש. האחרת, שהמנטליות האמריקנית מניחה כי אין משבר שאין לו פתרון אם רק מנהלים משא ומתן בתום לב.
לקרי ולממשלו אין הסבר מדוע המלחמה בדאעש אינה עולה יפה. ארה"ב, ומדינות הקואליציה עימה, אינן מפעילות את העוצמות הדרושות לכתישת ארגון הטרור הקיצוני. ארה"ב חשה כי אין לה השפעה לבלום את דאעש במגעים דיפלומטיים, אבל היא נזקקת להסבר לכישלונה ומוצאת אותו בסכסוך הישראלי־ערבי. כאותו אדם שאיבד מטבע בחשיכה, אבל מחפש אותו הרחק משם מתחת לפנס הרחוב, כי שם יש אור.
הסברי קרי מקוממים, אבל אין סיבה שייהפכו לקלף מזיק במערכת הבחירות שכבר מתנהלת באורח סמוי בישראל. לא כל שר ישראלי רשאי להגיב על דבריו. גלעד ארדן ונפתלי בנט אינם שרי החוץ והביטחון, ובוודאי שאינם ראש הממשלה. כפי שבנימין נתניהו תבע משריו וממפקדי צה"ל לא להתבטא בסוגיה האיראנית - כך הוא רשאי לדרוש מהם לשמור על שתיקה כאשר קרי משמיע דברים שאינם ערבים לאוזן הישראלית, אפילו אם יש בהם נימה בעלת צליל קרוב לאנטישמי.
בנט שב וחתך בפצע המסרב להגליד בקטטה המילולית בין ירושלים לבין וושינגטון, ובצדק העירו אביגדור ליברמן ומשה (בוגי) יעלון כי השתיקה יפה לו. גם לארדן. אם צריך להגיב מטעם הממשלה על עמדה מכעיסה של בעלת ברית נאמנה - יש להניח לנתניהו לעשות כן, ובמשורה.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
