צוק איתן, וזהיר

לאחרונה נשמעו שבחים רבים על האופן שבו נלחם צה"ל בעזה במבצע צוק איתן. ואכן, נרשמו במבצע אירועים של אומץ לב והקרבה יוצאי דופן וראויים לציון, והמפקדים פיקדו על כוחותיהם מלפנים והוכיחו נמרצות כיאה למפקדי שדה ראויים.

הובטח לנו כי צה"ל ילמד ויפיק לקחים מהמבצע הזה, וכך נכון לעשות. אין גוף מקצועי רציני שיכול להתקדם בלי שלמד היטב את שעשה - לטוב ולרע. 

עם זאת, מומלץ להיזהר מאוד בתהליך הפקת הלקחים. המושג "לקחים" בהקשר הצבאי נולד מתוך ההבנה שמאירוע צבאי למשנהו אפשר ללמוד מהטעויות שנעשו כדי להשתפר בעתיד. אלא שלמען השיפור בעתיד צריך לנקוט משנה זהירות, לנוכח העובדה שכל אירוע שונה במקצת או בהרבה מקודמו. לפיכך יש סיכוי שלקח שהיה נכון לאירוע אחד אינו מתאים לאחר.

כך למשל, ב־1967 חילות האוויר של צבאות ערב נפגעו קשה, ומטוסינו התפנו לסייע לכוחות הקרקע באופן שנראה נמרץ ותכליתי. "הלקח" היה שצה"ל לא צריך ארטילריה יבשתית, כי את הסיוע הנדרש יקבלו כוחות הקרקע מחיל האוויר. שש שנים לאחר מכן, במלחמת יום הכיפורים, זה לא עבד. הלקח היה מוטעה כי התבסס על אירוע ייחודי שלא חזר על עצמו, והתוצאה היתה קשה: כוחות היבשה לחמו ללא סיוע רציני של אש. חשוב להאריך בהסבר זה כדי להזהיר מפני לימוד לקחים מוטעים מאירוע מאוד ייחודי, הן ברמה האסטרטגית והן ברמה הטקטית.

*   *   *

המבצע האחרון בעזה היה במידה רבה מבצע יוצא דופן, שכנראה לא יחזור על עצמו במקומות אחרים. הלחימה היתה נגד אויב קטן, וכולה התנהלה במרחב תחום, קטן וצפוף. האויב חש מבודד מדינית וללא יכולת לקבל סיוע צבאי במהלך המבצע. לעומת זאת ישראל הפעילה על שטח צר זה את עוצמת חיל האוויר, הרביעי בגודלו בעולם, וצעדה עם (כמעט) כל כוחות היבשה הסדירים שלה (רק) חצי צעד קדימה, תוך כדי חיכוך עם קליפת ההגנה של האויב, ולא עם מערכיו העיקריים.

נכון, לא היה אפשר להפתיע את האויב, הוא ידע היכן ומתי להמתין לכוחותינו; גם אם הפעולה במקביל לאורך כל הקו היתה נכונה, היא היתה צפויה. אך בסופו של דבר, למען קבלת הפרופורציה הנכונה, צה"ל לא "תימרן", הוא נע קדימה, מרחק קטן ביותר, לכל רוחב החזית.

כך למשל, לא נוצרה לצה"ל שום בעיה לוגיסטית כי הכל התנהל במרחק של 20 דקות נסיעה בכלים משוריינים משטחינו. לא נוצרה לו בעיה של פינוי פצועים מעבר לנקודת החיכוך בקו הלחימה ממש כי הכל התנהל במרחק קטן ביותר מהגבול. לא היתה בעיית סיוע - כי צה"ל לא יצא מטווח ההיערכות המוקדמת של הארטילריה שלו. לעובדה שצה"ל נלחם במרחק מזערי מגבול המדינה ומהתשתית הקבועה שלו יש משמעות גדולה מאוד, שאינה מאפשרת להפיק כמעט שום לקח רציני. 

גם מנקודת המבט של מאפייני האויב שאיתו התמודד צה"ל, מדובר במשהו ייחודי מאוד, כך שאפילו מבחינת הטרמינולוגיה כדאי להיות זהיר: זאת לא היתה "מלחמה" אלא "מבצע", ואפילו מבצע מצומצם בהיקפו, גם אם היה קשה ברמה הטכנו־טקטית וגם אם צה"ל הכליל בו כמה וכמה מיפקדות (היה בהן צורך?)

האויב היה סטטי בעיקרו (מעבר לרמה הטקטית הנמוכה), ולא היו לו טנקים, מסוקים חמושים, ארטילריה של ממש, הגנה אווירית, עוצמות נ"ט (מעבר לטילים בודדים), עומק ועתודות.

זאת לא "מלחמה" מבחינת צה"ל, גם כשהחיילים נלחמים מלחמה קשה ואכזרית, והיא היתה כזאת ברמת החייל הבודד, ברמת החוליה והכיתה ואולי המחלקה. לצורך הפקת הלקחים של הצבא כדאי שלא להתבלבל ולהיות מושפע מהקושי הרב ומהאתגר שהיה ברמה הטקטית הנמוכה (והיה קושי וסיכון אישי גדול).

*   *   *

האמת היא שמבחינת היקף הגדוד, האויב לא העמיד רף מאמץ גבוה בפני כוחותינו, ואני רוצה לקוות שגם ברמת הפלוגה לא היה זה מבחן שחייב מתיחת שרירים רצינית, בעיקר כי האויב פעל בחוליות קטנות, וברוב המקרים כאלו שאינן מאורגנות ללחימה במסגרת צבאית רחבה. השטח היה מהקשים מבחינת הלחימה הטקטית, שטח בנוי בצפיפות עם מנהרות שהוכנו היטב - מאפיינים אלה סיכנו מאוד את כוחותינו וגרמו כאוס שהיקשה את הלחימה הטקטית והעמיד במבחן את השליטה של המפקדים. אבל כדאי לשמור על פרופורציה מקצועית: למרות כל הקשיים הללו, מבחינת הצבא והיחידות המבצעיות - זה לא מבחן אמיתי למי שצריך להיות ערוך ללחימה ביחסי כוחות של 1:3, ותחת אש כבדה, כפי שצה"ל מחנך ומתאמן זה דורות. 

אם קראתי נכון את הראיונות השונים, חלק מהמהלכים נגד המנהרות פותחו תוך כדי הלחימה, כי משמעות המנהרות לא הובנה עד תום לפני המבצע. דווקא מכאן נובע לקח חשוב, קרי, איך מטמיעים את המשמעות של איומים חדשים הנוצרים בין המבצעים והמלחמות ואיך משפרים את תהליך הלמידה תוך כדי לחימה. 

*   *   *

אין לי ספק שצבאות זרים, בעיקר במדינות דמוקרטיות, ילמדו את המהלכים שנקט צה"ל כדי לא לפגוע באזרחים חפים מפשע - יש לנו מה להראות לעולם בתחום זה וצריך להתגאות בכך. אני מעז להעריך ששום צבא לא יתיישר עם הסטנדרטים הצה"ליים הללו, ואין לנו להלין על כך. מותר וצריך לדרוש מעצמנו יותר. אולי אפשר יהיה ללמוד מצה"ל גם את טכניקות הלחימה שפותחו כדי להתמודד עם המנהרות בשטח בנוי - אבל לא הרבה מעבר לכך. צה"ל, ככל הנראה, לא חידש במבצע הזה בשום תחום צבאי חשוב אחר.

לסיכום, מעבר לנושאים טכנו־טקטיים, יהיה קשה ללמוד משהו בעל חשיבות לעתיד מלחימה כה ייחודית, מול אויב נחות בציודו ובמרחק נגיעה מגדר הגבול, כשצה"ל מפעיל את מלוא יכולתו של הצבא הסדיר, בתחומים מסוימים ללא שום אופוזיציה. מגיע לצה"ל כל הכבוד על ביצועיו, אך עליו להיזהר משינויים על בסיס מבצע זה. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו