אז בברלין זול יותר מאשר בישראל, חידוש לא ממש מרענן. כל מי שנסע לטייל בברלין, ולא רק שם, וקנה בסופרמרקט מקומי - גילה את התגלית העצובה שמחירי המזון בישראל מופקעים.
יוקר המחיה הישראלי הוא אכן סוגיה מורכבת וקשה. אנחנו לא יודעים שהיתה פה מחאה שהחלה בשל מחירי הקוטג'? יודעים. אנחנו לא יודעים שיש איים גדולים שבהם אין תחרות בישראל? שארצנו הקטנה זרועת מונופולים חמסניים? יודעים.
אבל התקווה לא תמה. צריך להילחם על השינוי כאן. לא בברלין. דרך אגב, ברור שמדובר בחוסר תחרות, ולא בעודף פיקוח. כי הרי אף אחד לא הישווה את מחירי המחשבים שהוא קונה בברלין או אפילו את פריטי הלבוש. שני התחומים האלה בישראל הם סופר־תחרותיים ורווחי היבואנים סבירים. יש פערים ביחס לאירופה, אבל הם לא מטורפים כמו בתחום המזון.
אבל ההשוואה ליוקר המחיה בברלין לא הוגנת. עם כל הכבוד, לגרמניה של היום אין הוצאות ביטחון עצומות כמו של ישראל. זו לא מדינה ששכנה לדאעש מצד אחד, לחיזבאללה מהצד השני ולחמאס מהצד השלישי. מנגד, למי שגר בגרמניה יש עלויות אנרגיה עצומות שהוא נדרש לשלם בחורף. עלויות, שמשום מה לא נכללות ברשימות ההשוואה.
צריך להשוות תפוחים לתפוחים. ומה לעשות, אין עוד הרבה תפוחים בעולם כמו בישראל. זו באמת מדינה לא "סתמית". וכן, יקר לחיות פה. צריך לעשות רפורמות במשק המזון, לשחרר את האחיזה ההרמטית של הרבנות על מאכלים שאפשר לייבא. גם רבנים בחו"ל יודעים מה כשר ומה לא, לא רק זרם מצומצם של עסקנים פוליטיים בישראל.
הניסיון לבצע השוואה של רשימות מכולת בלבד, כאילו מדובר במבחן האולטימטיבי, חוטא למציאות. ככה אנחנו מקבלים בדרך כלל כמה רווקים ורווקות שבחרו להגר לברלין בגיל צעיר, ולקנטר ולהכאיב למי שנשאר בבית. אם הם רוצים לרדת לגרמניה, שיירדו. אבל שלא יתנשאו ויזלזלו במי שנשאר בבית.
הרי יום יבוא ומי שיורדים כעת בקול תרועת המילקי הזול בברלין, יצטרכו למשל שירותי רפואה במחירים סבירים, כאלה שיש בישראל, למשל. ואולי הם ירצו לחזור הביתה בשל המטען התרבותי של העם היהודי. לדבר את השפה העברית, להיות חלק מהקהילה.
אז הם יבקשו לחזור בקול ענות חלושה. זה יהיה גם רגע המבחן שלא לאפשר להם לחזור בקלות כזאת. מי שדורך על הישראלים שמתגוררים בארץ כשהוא נהנה ממנעמי הניכר, טוב יעשה לכולנו אם יישאר שם ולא יחזור כשישתנו הדברים מבחינתו.
הרי יום אחד רבים מבניהם יעמדו בתור לחזור הביתה. יבקשו ליהנות מהטבות "תושב חוזר" למיניהן. ובוודאי שירצו לצרוך בתכיפות (כי הגיל יעשה את שלו) את שירותי הבריאות הזולים והאיכותיים שמציעה ישראל.
ובקיצור, אל תבואו להתבכיין בהמשך. לא היום, ולא בעתיד אם האנטישמיות תרים ראש כה גבוה עד שברלין, חס וחלילה, תחזור להיות ברלין של פעם. השארתם אותנו לשלם את המחיר הגבוה של החיים בפיסת הארץ הקטנה הזאת, אתם רשאים כמובן לעזוב, אבל אל תטיפו לנו מוסר ואל תתנשאו.
