המבוגר האחראי צריך לעשות סדר

יציבות המערכת הפוליטית נקבעת בהיזון חוזר בין המתח האישי בצמרת לבין מצב סדר היום הלאומי. על פי הגדרה זו, ניצבת הקואליציה על כרעי תרנגולת, ומצבה מחמיר.

אמש פירסמה רינה מצליח בחדשות ערוץ 2 את תיאור הנתק המוחלט בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין שר הפנים גדעון סער בעקבות המאבק ביניהם על בחירת ראובן (רובי) ריבלין לנשיא, ואין היחסים ביניהם בלעדיים. 

המלחמה ברצועת עזה מתרחקת, ושוב מגיחה למרכז הזירה דמותו של השר לשעבר משה כחלון. יחד עם סער הם רואים עצמם כליכוד המקורי, האמיתי.

השפעתם המשותפת של השניים על פעילי הליכוד עשויה להיות גדולה אם יפעילו אותה נגד מפלגת־האם, ואם יחברו יחדיו בבחירות הבאות לכנסת. 

לכך מתווספים כמובן כל המתחים האישיים האחרים, כולם בעלי משקל ניכר: נתניהו חושד בשר האוצר יאיר לפיד כי פניו לפירוק הקואליציה; שר הביטחון משה (בוגי) יעלון פועל כמו סכר לבלום את פריצתו השוטפת של שר הכלכלה נפתלי בנט למערכת הביטחון; וסמוך לחג הסוכות יחריפו היחסים הפנימיים בליכוד כאשר ארבעה ירדפו אחרי נתניהו לרשת את כיסאו של סער בממשלה.

בדרך כלל יחסים אישיים אינם מספיקים כדי לפרק קואליציה ולהקדים את הבחירות פחות משנתיים לאחר כינון הממשלה, אך בפועל חסרה הממשלה סדר יום לאומי. כתום צוק איתן, ובהנחה כי האש לא תחודש והמשא ומתן בקהיר יימשך זמן מה - אין בקואליציה הסכמה על חידוש המשא ומתן עם הרשות הפלשתינית או על סירוב מוסכם; ולא גובשה מדיניות קרקעית־שיכונית לפתרון מצוקת הדיור אלא חוק מע"מ 0% שסיכוייו שואפים לפי שעה לאפס; ואין גישור לסוגיית תקציב הביטחון המקטבת את יחסי ראש הממשלה ושר הביטחון עם שר האוצר; ואפילו החוק להעניק סמכויות גיור לרבני הערים מוקפא בינתיים.

בשבוע שעבר הגיע מידע, שלא המחלוקת הסוערת על היקף תקציב הביטחון גרמה לביטול ישיבת הממשלה אלא דווקא חוק הגיור, שלכאורה הושגה כבר לגביו הסכמה ממשלתית, ואפילו הוא אינו יוצא לדרך.

פרישת סער מצביעה על כפל המשבר - היעדר סדר יום לאומי והחרפת היחסים האישיים, וכל פרק מזין בהיזון חוזר את משנהו. השפל כה נמוך וממושך, שתפקידו של נתניהו כמבוגר האחראי לשנס את מותניו ולהזמין לשיחה לילית ממושכת את האישים המרכזיים במפלגות הקואליציה כדי לדון במידה מסוימת של גילוי לב כיצד הם רואים את עתידה של הממשלה הנוכחית. לא מפגש חברתי עם הצהרות, אלא דיון מעשי לברר אם יש להם מכנה משותף ומה שקרוי אג'נדה להמשיך בה לפחות עד לחורף 2015. 

החלופה היא הקדמה משמעותית של הבחירות. לא שהן ישנו באורח מובהק את המפה המפלגתית, אבל יאפשרו, לפחות, להרכיב קואליציה יותר איתנה.

ברור שכעיקרון עדיף להאריך את כהונת הכנסת. כל כנסת. אך התארכות המצב הנוכחי היא נזק מצטבר. לאיש מהמעורבים בקטטה אין אפילו הנאה אישית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו