הדבר העצוב באמת בסיפור הוא לא משחקי הרעב 2014, או אולי משחקי המכתב, זה גם לא החיילים שחתמו על המכתב תוך שהם יודעים או לא יודעים כמה גורמים עושים שימוש ציני ומתוחכם במעשה. הדבר העצוב באמת הוא מצגת העוני הדוחה שאנחנו נדרשים לעבור מדי שנה, בדרכנו לפסטיבל העוני הלאומי.
אי אפשר להתחיל את החגים בלי איזה מקרר ריק. מייד אחרי החגים נשכח אותו, עד לשיא הגדול: דו"ח העוני הלאומי בחורף. זו תערובת של קיטש שלא נועדה לעזור ולו לעני רעב אחד, אלא לכל יקום הסייענים המקצועי שעובדים לא רע בלקיים את הבעיה.
מה לעשות, אבל עם ישראל כבר התרגל במשך שנים לפסטיבלי הרעב, שילכו ויתעצמו עד לדו"ח העוני השנתי שיוגש על ידי המוסד לביטוח לאומי במהלך החורף, גוף שאחראי להגדרת מיהו עני במדינת ישראל ונמצא לפי הדו"חות שלו בגירעון של רבע טריליון שקל.
גם ההתחייבויות של הציבור לשלם את הפנסיות העתידיות של אנשי הקבע נאמדות במאות מיליארדי שקלים. אבל בסוף הכל לא מתנקז למספרים עצומים אלא לאומללים הרעבים שעוד רגע נקטלים כמו יתושים ברחובות ערינו.
במשך שנים ההיגיון הציבורי נתן לנו חסד והשאיר את "צבא העם" מאחור. אבל כנראה שאי אפשר בלי איזה מכתב חדש שיזעזע את כולם. ועכשיו מכתב שמערבב חיילים גיבורים ועוני לאיזה סרט פורנו סוציאליסטי.
והעניין הוא שמי שמסתובב ברחובות ערינו, מחפש את מזי הרעב הנדכאים והאומללים, ולא את אלה שנעמדים קבל עם ומצלמה מטושטשת לשחק עבור כל אותם גורמים מקצועיים שחיים מהתעשייה הזו, שוכח עד מהרה את מטרת החיפושים שלו.
יש עוני בישראל והוא עוני לא פשוט שצריך לטפל בו על ידי הגברת תחרות שתפחית את יוקר המחיה, תציע מקומות עבודה ותכניס את האנשים לצילם של חיים הוגנים ומכובדים. חלקו הגדול של העוני בישראל נובע מכל אותם מטפלים מקצועיים שמונעים תחרות ועוזרים למונופולים. אבל בסופו של יום, אנשים לא נופלים פה ברחובות כמו זבובים, רעבים ללחם.
מה לעשות שטרנד המכתבים כנראה הפך ללהיט של 2014, אז בואו נחתים כמה אנשים ונכתוב מכתב. אחרי שיש לנו מכתב חדש, אפשר לקחת כוס מים חברתית קרירה וצוננת מהברז הציבורי ולשאול את עצמנו: מי תהיה הקבוצה הבאה שתכתוב מכתב ותערב את הצבא?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו