עוטף עזה: כמו על חבית אבקת שריפה

ב־26 באוגוסט האחרון השתנו חייהם של כל האנשים החיים בקיבוצי, נירים, מן היסוד. מטח פצמ"רים מתמשך בשעה האחרונה שלפני הפסקת האש גבה את חייהם של שניים מחברי הקיבוץ, זאביק עציון ושחר מלמד, ופצע קשה את מרכז המשק גדי ירקוני. האסון הנורא, שהתרחש בלב הקיבוץ, ממש בסמוך לבתי הילדים, ובאופן כל כך אלים וטרגי, היווה ומהווה עדיין שבר עמוק לקהילה הקטנה שלנו. מעגלי השכול והאובדן נוגעים בכולם והחסר שנפער מסרב להתמלא. 

קשה במיוחד היא התחושה הפוצעת שביתנו אינו בטוח עוד. גם אם ידענו זאת קודם (לא במקרה התפנינו מכאן עם ילדינו במלחמה), כעת מוחשיות הסכנה ומחיריה נוכחים ומאיימים תמידית. אין כאן הורה שלא תוהה אם נכון ומוסרי לגדל ילדים כה קרוב לקו האש ושלא מדמיין תרחישים קשים בראשו. 

וכולנו, בנירים ובעוטף עזה, חיים בדריכות מתוחה לקראת התחדשותה של האש. אם במעגלים הגיאוגרפיים המרוחקים יותר המלחמה כבר הסתיימה, הרי כאן משותפת לכולם ההרגשה שאנחנו נמצאים בהשהיה, יושבים על חבית אבקת שריפה שעלולה להתפוצץ בכל רגע. כאשר נחתמה הפסקת האש נאמר כי במהלך 30 הימים שלאחר מכן או עם תומם אמורים שני הצדדים להיכנס למו"מ על הסדרה מדינית קבועה וארוכת טווח בעזה, או, במילותיו של רה"מ, על השגת "אופק מדיני".

עם זאת, בשבועיים וחצי שחלפו מאז לא ניתנה כל אינדיקציה כי אכן מתנהלים מגעים שנועדו לקדם הסדרה כזאת. אנחנו בנגב המערבי ניזונים ממידע בתקשורת, והמידע הזה מבשר על מסמוס הדרגתי של ההצהרות בדבר מחויבות ישראלית להשגת הסכם ארוך טווח - הסכם שגם רה"מ וגם שר החוץ העידו כי הוא נחוץ ורצוי. 

וכך, אל התחושות הקשות של אובדן אמון וביטחון בממשלה ובצבא לנוכח התנהלות בעייתית לאורך מבצע צוק איתן (כגון מחדל המנהרות, נאום הכלניות של הרמטכ"ל, הסירוב להכריז על מצב חירום בעוטף עזה), מצטרפת תחושה מטרידה שגם הפעם, עם תום הלחימה, אין לישראל אסטרטגיה  ברורה ואמיתית, אין חזון ומנהיגות הנחושה להשיג מטרות שהוגדרו מראש ואין הבטחה לביטחון הנגב המערבי. 

במוצ"ש נצא, תושבי הנגב המערבי, לצעוד במחאה על אי המדיניות הישראלית. נצא לצעוק שאיננו מוכנים לשתוק עוד ודורשים מההנהגה ראייה לטווח רחוק ופתרונות לטווח ארוך, מנהיגות יוזמת, בעלת חזון משנה־מציאות. אנו דורשים שאת ההכרעה הצבאית שלטענת נתניהו הושגה בעזה ימנפו עכשיו מקבלי ההחלטות להכרעה מדינית ע"י הסדר קבע שיעניק לנו שקט, ביטחון ושגשוג לעשרות שנים, ולא עד הסבב הצבאי הבא. ואנחנו מזמינים את כל תושבי ישראל לבוא ולצעוד איתנו. 

הכותבת היא תושבת קיבוץ נירים שבעוטף עזה וחברה בתנועה לעתיד הנגב המערביטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו