העולם היהודי נמצא בחלקו הגדול ערב הגירת ענק, בדומה למה שחווינו עם התמוטטות מסך הברזל בראשית שנות ה־90 ואפילו בסוף המאה ה־19. לא רק במזרח אירופה, גם במערבה. בצרפת, למשל, עלו בשנה הנוכחית מספר התקריות האנטישמיות (המדווחות!) ב־91 אחוזים. באוקראינה וברוסיה אורבת האנטישמיות בפינה להתפרצות. ומה עם אנגליה, שעיר בירתה משנה פניה ללונדוניסטן? ודרום אמריקה?
לא צריך להמתין לפרעות כדי שיהודים יעזבו. המשבר הכלכלי העולמי נמצא פה מזה זמן; במערב אירופה האבטלה מתפשטת. באוקראינה, לנגד עינינו, מידרדרת לא רק הכלכלה אלא גם השירותים המינהליים קורסים. ברוסיה, לבד מהמשבר הכלכלי, משפיע הפחד מנסיגה לתקופה האפלה, שבה אי אפשר יהיה לעזוב את המדינה. אנשים חשים שעוד מעט השערים ייסגרו, ולכן עליהם לנצל את תקופת הדמדומים הנוכחית ולהגר.
התוצאה היא לחץ כלכלי וחברתי אדיר ועלייה חדה במגמות ההגירה. האם ישראל נמצאת שם לקלוט ולכוון את הגלים הללו אליה? התשובה אינה חיובית. כהרגלנו בקודש, איננו לומדים מניסיון העבר ולא מזהים את ההתפתחויות בזמן. משיחות עם מביני דבר ומאמרים בנושא עולה הרושם שישראל אינה נערכת לשינוי ההיסטורי הזה. באוקראינה, למשל, יש מאמץ מסוים לענות על מבול הפניות בשירות הקונסולרי הישראלי, אבל אנשים מתלוננים שלמרות מצב החירום, ממשיכים בנוהל הרגיל של הרשמה וטיפול איטי לעייפה. משפחות יהודיות ברחו מאזורי הקרבות למחנות פליטים או לקהילות יהודיות אחרות, ואיש לא מחפש אותן, ומכיוון שיש בעיה להשיג מסמכים, ובייחוד אישורים מהשלטונות המקומיים, הן אינן מטופלות. בנציגויות הישראליות ברוסיה הטיפול עוד יותר איטי, ולעתים צריך לחכות חצי שנה (!) לבדיקות הקונסולריות.
אבל יהודי העולם אינם מחכים לנו. הם בפרשת דרכים ואינם רואים עתיד במקומות מגוריהם, לא להם ולבטח לא לילדיהם. במוקדם או במאוחר יעזבו. במאות אלפים. השאלה היא לאן?
אנחנו רגילים לשני מצבים: התנהלות רדומה או היחלצות בשעות חירום לחילוץ יהודים מאזורי סכנה. אבל אפשר לנקוט גישה אחרת, יוזמת, אקטיבית. שוחחתי עם יעקב פייטלסון שעלה ארצה בראשית שנות ה־70, ושימש שנים רבות נציג ישראלי באוקראינה וברוסיה. הוא הציע לדרגים שונים בממשלה תוכנית חירום לאומית: "עבודה מחפשת עולה חדש". אם המצב הוא שאנשים מחפשים עתיד, ישראל יכולה להיות אסרטיבית. לבדוק מהם הצרכים והדרישות של המשק הישראלי ושירותי המדינה, ולנסות למלא את המחסור בעזרת היהודים בארצות השונות. רבים מאלה שאינם חושבים על עלייה, ישנו את כוונתם ברגע שיידעו שמצפה להם עתיד כלכלי אצלנו. מציאת שדות הגז, למשל, מייצרת דרישה לעובדים בתחום. הנה תחום שיהודים ברוסיה ובאוקראינה הורשו ללמוד (כולל חיפושי נפט). בתחום התחבורה, פיתוח מערך הרכבות בארץ יכול להרוויח מעליית מהנדסים מן המוכן ועוד. ההערכות הן שבעשור הקרוב ישראל תחסר עשרות אלפי מהנדסים ורופאים. החלל הזה לא יכול להתמלא בידי המוסדות להשכלה גבוהה בארץ, אבל אפשר לחפש אנשים מתאימים ברחבי העולם לא רק במזרח אירופה ובמערבה, אלא גם בארה"ב ובאוסטרליה. יש דרכים ידועות, בעיקר עקיפות, לפרסם זאת בקרב הקהילות היהודיות.
היתרונות של ישראל עבור יהודי העולם גלויים לעין. גם מבחינה כלכלית, ישראל חזקה מהרבה מדינות מערביות. אם יתווסף לזה אופק כלכלי אישי, נקבל עלייה שתתרום לחיזוק ולקידום הכלכלה הישראלית ולא תישען על עזרת המדינה.
מדובר בתוכנית לאומית. נדרש פה שיתוף פעולה בין משרדי הממשלה, התאחדות התעשיינים, הסוכנות וגופים נוספים. אסור להיכנע לביורוקרטיה. לא צריך לחכות לקטסטרופה, חלילה. ישראל קמה למען יהודי העולם, ויש לעשות כל שניתן להביאם הביתה. מוכרחים להחזיר את נושא העלייה לסדר העדיפויות ולפעול ולכוון את גלי העלייה האדירים אלינו. אל תגידו יום יבוא. הביאו את היום.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו