הבוקר יעשה בננו הבכור יהלי את צעדיו הראשונים בכיתה א' בבית הספר האזורי "ניצני זבולון". כשאני מביט לאחור קשה לי לתפוס שחלפו להן 6 שנים. נראה לי כאילו לפני שבוע הוא נולד. שלשום החל ללכת ואתמול למד לדבר. לשאלה מי מתרגש יותר, אשתי מור ואני או יהלי, יש תשובה ברורה - אנחנו. אולם לצד ההתרגשות העצומה יש לא מעט חששות ודאגות.
את מערכת החינוך החמה, המפנקת והאוהבת של גני הילדים בקיבוץ כפר המכבי בעמק זבולון שבו אנו מתגוררים, ואשר בה התחנך יהלי מאז היה בן שנתיים, יחליף ביה"ס היסודי שבו לומדים מאות הילדים המתגוררים ביישובי המועצה האזורית זבולון. את ארגז החול, המרחבים הירוקים, המדשאות והנוף הפסטורלי של הקיבוץ יחליפו כותלי הבטון של ביה"ס ואת הגננות והמטפלות שהיה רגיל לפגוש לאחר שעות הלימודים בבריכה, בטיולים בשבילי הקיבוץ או כשהיה משחק בדשא אצל חברים - יחליפו מורות שהוא אינו מכיר.
נכון שיהלי, כמו ילדים רבים בגילו, מגיע לכיתה א' עם הכנה לביה"ס שעבר כבר בגן חובה וידע מקדים שצבר: כיצד לכתוב את אותיות האל"ף-בי"ת, לחבר משפטים ולקרוא ולכתוב ולפתור תרגילי חשבון בסיסיים. אבל עם כל אלו עדיין מחכה לו ולנו עבודה מרובה. בסוף השבוע, כאשר מפלס ההתרגשות הגיע לשיאו בזמן שעטפנו יחד עם יהלי את המחברות והכנו את התיק החדש שהוא כמובן בחר, שאל אותנו יהלי אם גם אנחנו התרגשנו וחששנו כשהלכנו לכיתה א'. "בוודאי", ענינו לו, "גם אמא וגם אבא מאוד התרגשו. אבל אנחנו בטוחים שההתרגשות תחלוף, החששות יתפוגגו ואתה תלמד המון דברים חדשים ומעניינים שישביעו את סקרנותך ואת התיאבון האדיר שיש לך לדעת וללמוד". וכשהוא שאל אותנו מתוך מבט תמים וחולמני בעיניו הירוקות: "אתם תכעסו עלי אם אני אכין שיעורים לא טוב מדי פעם?" חיבקנו אותו חזק חזק והבטחנו לו ש"אמא ואבא תמיד יהיו לצידך, גם אם השיעורים שתכין מדי פעם ייצאו לא טוב".
יהלי. יהליקו הבן הבכור שלנו. אמא ואבא אוהבים אותך הכי בעולם ומאחלים לך המון הצלחה בדרכך החדשה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו