כבר שבועיים ימים את סופרת לאחור, לקראת 1 בספטמבר. שכבר יגיע יום שני, את חוזרת ואומרת, מתוך ציפייה לראשית שנת הלימודים הראשונה שלך. את מתבוננת בי ושואלת למה אני לחוץ. הרי עכשיו כבר לא יהיו אזעקות, והילדים לא יצטרכו לרוץ מן הכיתה אל המקלט. חוץ מזה, גם לו היו אזעקות, לא היית חוששת.
אני קצת מודאג מכך שאת יודעת כל כך הרבה דברים. לקרוא, לכתוב, חשבון, וכשאחותך הגדולה מכינה שיעורים במדעים ובתנ"ך, את מתבוננת בה, מקשיבה, קולטת, מעבדת, מסיקה מסקנות, ולעיתים שואלת שאלות המפילות אותי מן הכיסא. מה תעשי בכיתה א'?
ואת מתבוננת בי בעיני התכלת האינסופית שלך, מחייכת את החיוך שאי אפשר לעמוד בפניו, ומסבירה לי שאין לי ממה לדאוג. הכיף הכי גדול הוא שתלמדי בכיתה שבה למדה אחותך לפני שנים אחדות. אפילו תשתדלי לשבת במקום שבו ישבה היא (לפני שהמורה העבירה אותה לאחור, כדי לקרב אל הלוח תלמידים פטפטנים). וחוץ מזה, בית הספר אינו רק לימודים. יש גם הפסקות, ויש לך חברות טובות שהגיעו איתך מן הגן, ואם יהיו ילדים שיתקשו בכתיבה או בקריאה או בחשבון, תשמחי לעזור להם. בתנאי שלא יהיו בנים. הבנים תמיד עושים רעש וקופצים. גם סבא שלך? לא, גם לא אבא, אבל איתם זה משהו אחר...
את מייחלת לכך שאחותך, הלומדת במחזור החונכים, תהיה החונכת שלך. את גאה בה מאוד ורוצה לצעוד בצעדיה. מעכשיו היא תהפוך לשגרירת המשפחה בלא נודע הנקרא בית ספר. קשה לך להבין כיצד יכלה היא, החלוצה, להגיע למקום כזה, עם כל כך הרבה מורים וילדים שלא הכירה, ולסלול את דרכה לבד. לך יש אותה.
ואני אומר לעצמי - שלא תתאכזבי. שלא תתביישי לחשוף את הידע הרב שלך. שלא תשתעממי כשילמדו אותיות ומילים. שלא יהיו ילדים רעים בכיתה שלך. שלא יהיו בה מורים זועפים שכבר ראו הכל, שכבר שמעו הכל, ששום ילד אינו יכול לרגש אותם או לסקרן אותם. שיידעו להכיר בערכך ולהניח לך לשעוט בדרכך, במקום לבלום אותך. שלא תתגעגעי לגן ושבמקום לפתח נוסטלגיות, תתגעגעי רק לעתיד. שהמסגרת השמרנית והנוקשה לא תגרום לך להתאים את עצמך, עד ויתור על ייחודך.
האם אני מתרגש כפי שהתרגשתי ביום הלימודים הראשון של אחותך? עוד יותר, אני מודה. ואיני אומר לך כי אז התרגשתי משום שלא ידעתי מה זה לשלוח נכדה לכיתה א'. עכשיו אני יודע. מדובר בסוג של רעידת אדמה. מין הכרח להתחלק באחריות עלייך עם אחרים. לסמוך על אנשים זרים שיידעו כיצד להדריך אותך. ואת מביטה בי במבט התכלת המהמם שלך, ואני מבחין בטל המכסה אותן פתאום.
ומה דעתכם? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו