עזה אינה מדינה זניחה עבור ישראל. היא אינה אי שם באפריקה הרחוקה, ואי אפשר להתנתק ממנה. היא כאן, מאות מטרים בודדים מיישובנו. גם כיום, למרות שלכאורה התנתקנו ממנה, אנחנו היחידים שמוטרדים ממנה ברמה הביטחונית, כשבמקביל אנו דואגים לכל מחסור של תושביה ברמה ההומניטרית. גם בעתיד לא נוכל לברוח מאחריות זו על הרצועה.
על ישראל לגבש תכלית אסטרטגית למצב זה, וכך היא צריכה להיות מוגדרת, עם הפנים לעתיד: הגנה על יישובי הדרום ומדינת ישראל באמצעות חיסול שלטון חמאס והטרור ברצועה; העמדת הנהגה אזרחית עזתית חלופית, שמטרתה כינון וקיום עזה אזרחית, מפורזת מאמצעי לחימה וטרור; ייצובה ברמה הפוליטית והכלכלית, כך שתהיה בעלת אינטרסים משותפים עם ישראל, מצרים ומדינות העולם החופשי.
כדי לממש תכלית זו נדרש לגזור משימות מדיניות וביטחוניות, כגון: הסברה והשגת לגיטימציה לאומית ובינלאומית לכיוון פתרון זה; העמקת המודיעין ברצועה ומאמץ מודיעיני ומבצעי מתמשך במטרה לחסל את הנהגת חמאס, המדינית והצבאית (והנהגות יתר ארגוני המחבלים).
עוד נדרש: תכנון מחודש לכיבוש ולטיהור הרצועה, במבצע מקביל ל"חומת מגן" ביהודה ושומרון - במטרה להכריע את הטרור בעזה; יצירת קשרים ובניית הנהגה אזרחית חלופית מקרב תושבי הרצועה והצבתה כתחליף לשלטון חמאס, על כל מישורי החיים המוניציפליים; ועל ישראל לקבל "אחריות על - ביטחונית והומניטרית" בעזה, בדומה לשליטה בשטחי A ביו"ש.
אין סיבה שלא נפעל כך כבר עכשיו. לוקח זמן לסובב ב־180 מעלות ספינה לאומית גדולה, את מדיניות מדינת ישראל, מהמסלול שעליו עלתה לפני תשע שנים - ההתנתקות מעזה. זה לא פשוט, אבל יש להבין שהיא הביאה את חמאס להתעצמות ולאיום על כל ערינו. התהליך הזה לא יצליח ללא רצון והסכמה לאומית, והוא דורש הכנה ראויה ומחייבת.
אנחנו בצד המנצח של מבצע צוק איתן. הפגיעה בחמאס קשה: הושמד רוב הנשק תלול המסלול, נוטרל זמנית איום המנהרות; חוסלו חלק ממפקדיו; ואף גרמנו לו לרצות הפסקת אש. עם זאת, המציאות מוכיחה שהפגיעה אינה מספיקה כדי להרתיע את חמאס - שקט וביטחון יציב לא הושגו. השפה היחידה שטרור מבין הוא כוונות הנשק, כך שברגע שיפרו את הפסקת האש (וסביר שהם יפרו), עלינו להכותם.
* * *
בחמישה מישורים צריך לפעול כעת: המדיני, הצבאי, ההומניטרי, המשפטי וגם בעורף, כי ברשות הפלשתינית, בעזה וביהודה ושומרון, אין פרטנר, אלא חינוך הדור הבא, במוסדות החינוך, להשמדת ישראל:
החזית המדינית: אסור שהסדרה במישור זה תיתן הישג כלשהו לחמאס, מעבר למענה הומניטרי לתושבי עזה. כמו כן, עלינו לחזק את הלגיטימציה הבינלאומית, כולל ערבויות אמריקניות, ולעמוד על שלנו ללא הנחות.
החזית הצבאית: להמשיך ולהכות בחמאס, חזק ככל האפשר, בדגש על חיסול מנהיגיו, המדיניים והצבאיים.
העורף: להמשיך לחזק את האחדות ואת החוסן הלאומי, בעיקר של תושבי הדרום, באמצעות משאבי משרדי הממשלה. את שנת הלימודים יש לפתוח רק כשנתוני הביטחון לתלמידים יהיו סבירים.
החזית ההומניטרית: להיות שותפים פעילים בסיוע לתושבי עזה הלא מעורבים.
החזית המשפטית: להגיע מוכנים לקרבות המשפטיים הצבועים מול ארגונים בינלאומיים.
חזון זה נראה רחוק, אך יש לתכננו ולבצעו אם אין ברצוננו להקיז דמנו כל כמה שנים בסבב לחימה אלים. עלינו להוציאו לדרך לפני שמעזה יירו טילים המסוגלים לפגוע במטוסי הקרב והנוסעים של ישראל. לפני שמחבלים יצוצו ממנהרות בלב הנגב. המציאות מורכבת - אך עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו