במהלך ביקור הרצאות הסברה שערכתי באזור שיקאגו (העיר האמריקאית עם ריכוז הפלשתינים הגבוה ביותר בארצות הברית) נתקלתי בקמפיין פרסומי שמדבר על הג'יהאד. בכל רחבי העיר היו פזורים שלטים עם תמונות של מוסלמים צעירים (בחורה עם חיג'אב, למשל) ועליהם כיתובים שונים המתקשרים לג'יהאד. "הג'יהאד שלי הוא ללכת לחדר כושר", נכתב על אחד מהם. "הג'יהאד שלי הוא להכיר חברים חדשים", נכתב על כרזה גדולה אחרת שהוצמדה על גב אוטובוס. כלומר, נפתח מסע פרסומי רחב היקף כדי להפוך את הג'יהאד לנגיש וידידותי עבור הקהל האמריקאי.
הג'יהאד הוא לא יותר מאשר מאבק פנימי שלי עם עצמי! כשאני מביא את עצמי ללכת לחדר כושר – זה המאבק שלי, זה הג'יהאד שלי. בואו כולנו נתמקד במאבקים היומיומיים שלנו, בקושי שלנו ללכת לחדר הכושר, בקושי לאכול בריא או להרחיב את המעגלים החברתיים שלנו – כל מה שיעטר בצורה חמודה את גבם של אוטובוסים נוסעים, וכך אולי נשכיח מהעולם שבשירותו של אותו ג'יהאד שלחנו את טובי בנינו לפוצץ את עצמם בפיגועי התאבדות.
מדיניותה הנוכחית של ארצות הברית היא עמידה ללא פשרות נגד הג'יהאד, והחשש מהסכנה המיידית שגלומה בה לתרבות המערב. המוסלמים בארצות הברית מודעים לעובדה הזאת ולכן יצאו במלחמה תדמיתית שמכה בכל החזיתות. בואו נדבר על הערכים הבסיסיים העומדים מאחורי האיסלאם ומלחמת הג'יהאד וכדאי שנקרא לילד בשמו: ישנה שנאה מושרשת בדת המוסלמית, בהיסטוריה ובמסורת שלה וכל אלו נשענים על הג'יהאד, שתופס מקום מרכזי בהיסטוריה ובתרבות האיסלאמית.
הג'יהאד, למעשה, הוא צידוק מוסרי, מבחינת המוסלמים, למאבק בדתות שאינן משתייכות לדת האיסלאם. בבסיס הג'יהאד קריאה חוזרת ונשנית למאבק של קודש בדתות האחרות, עד אשר העולם כולו יתאסלם. קריאות אלו למלחמת קודש יצאו ממנהיגים מוסלמים שונים כמו יוסוף אל קרדאווי, המנהיג הרוחני של האחים המוסלמים ואחמד כופתארו, המופתי הגדול של סוריה, שקרא למוסלמים בכל העולם לנקוט בכל פעולה שתידרש, לרבות פעולות התאבדות, נגש פולשים אמריקאים, בריטים וציונים. הג'יהאד היא למעשה חובה דתית החלה על כל המוסלמים באשר הם, לפעול בכל דרך שבה יידרשו (דרכים צבאיות, תעמולה, הסברה, טרור ועוד) כנגד אלו שאינם מאפשרים להם להחיל ריבונות מוסלמית במדינה שבה הם נמצאים. האוניברסליות הג'יהאדיסטית היא מצווה מאת אללה והיא נותרת בתוקף עד שהאיסלאם תהיה הדת שתשלוט בעולם.
תורת האיסלאם מחלקת את העולם לשלושה חלקים: "דאר אל חרב" – השטח שבו מותר להילחם עד שהאזור ייכנע לשלטון האיסלמיסטי; "דאר א-סולח" – אזור שביתת נשק עם מדינות שמסכימות לשלם כופר לשליט המוסלמי כדי שזה יפסיק עם מעשי האיבה; ו"דאר אל-איסלאם" – מי שנכנעו לשלטון המוסלמי ולא נלחמו בו ומוכנים לקבל עליהם את ברית ה"ד'ימה" שקבעה את הזכויות והחובות שלהם. אז האם הג'יהאד הוא מלחמת דת עולמית מתמשכת או מאבק פנימי שלי עם עצמי שמסייע לי לכבוש את יצרי וללכת לחדר הכושר? תלוי את מי אתם שואלים – את השילוט על האוטובוסים, או את פיגועי ההתאבדות עליהם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו