לא האמנתי למשמע אוזניי. בישיבת הקבינט הביע נפתלי בנט את דעתו כי אילו היה לישראל מידע על מיקומו של מוחמד דף בימים שבהם שררה הפסקת האש, היה צריך להפר אותה ולפגוע בו. שאלתי את בנט והשיב כי "אינני מספר על הקבינט". ברגעים כאלה נהג יצחק שמיר להיאנח ולומר: "נו, טוב", ושוב להיאנח.
ראוי גם להזכיר כי יאסר ערפאת היה על הכוונת של חיילי צה"ל כשגורש ב־1982 מלבנון. אך מנחם בגין הבטיח לאפשר את צאתו בשלום, והרמטכ"ל רפאל (רפול) איתן חרק שיניים ולא לחץ על ההדק.
ברור שישראל לא תבצע אפילו את הסיכול הממוקד הנחוץ ביותר כאשר יש לה התחייבות להפסקת אש. עצם העלאת הנושא בקבינט מצביעה על בעייתיות מסוימת באיכות הדיון.
אתמול רעמו התותחים, אבל גם הגרונות. שרים ממפלגות שונות - גם הליכוד - הסתייגו מהביקורת שמתחו בנימין נתניהו ומשה (בוגי) יעלון על עמיתיהם בקבינט המדליפים את תוכן הדיונים, וגרוע מזה - מצביעים בעד ונואמים בפומבי נגד. למשל, בחדר הסגור הכל הצביעו בעד המשא ומתן בחסות מצרים, אבל כמה מהם דיברו בפומבי נגד המהלך כדי לשאת חן בעיני הציבור (במדורי ב"ישראל השבוע").
גם לי היתה ביקורת על נתניהו. אמנם שלשום נהג נכון, אבל באיחור רב. היה עליו לשים קץ לתופעה החמורה הזאת בתחילתה אך אמש היא דווקא התרחבה. סקר שפורסם בערוץ 2 הצביע על ירידה בתמיכה בראש הממשלה, אבל עדיין על גיבוי ציבורי ניכר להתנהלותו, והשרים הבלתי מרוצים ניסו לפורר את השלישייה המובילה בביקורת ממוקדת על הרמטכ"ל בני גנץ, אף שהוא הוביל את הצבא בעוצמה רבה, בשיקול דעת ובאחריות.
זה ניסיון נואל להעביר את המחלוקת מהזירה הפוליטית, שבה יכולים נתניהו ויעלון ותומכיהם להשיב מלחמה שערה, לעבר לובשי המדים שנאלצים להגיב בדממה. המחלוקת הזאת תעצים ככל שצוק איתן יתקרב לסיום.
בינתיים הלחימה עלתה מדרגה. סידרת הסיכולים הממוקדים, שהחלה בניסיון לפגוע במוחמד דף והסתיימה לפי שעה במותם של עוד שלושה בכירים בחמאס, החזירה לזירה את אווירת התחבולות. משהו שמתאפיין באמירת איש ביטחון ותיק כי המדרגה החדשה היא צעד המתמצה במעבר מצוק איתן לעמוד ענן. כך צריך, והסיכול הממוקד כבר מדרבן כמעט את הנהגת חמאס להסכים להפסקת האש אשר תידון בין מצרים לבין הפלשתינים בסוף השבוע בקהיר.
הסיכול הממוקד הוא זרז להפסקת אש בלי לקבל את תביעות חמאס. הנהגתו שסועה בין עזה לבין קטאר. אמנם בנט סבור בעקביות כי אין טעם לשוב למשא ומתן. אך נתניהו ויעלון, שיודעים כי מבצע צבאי לא יפתור את בעיית עזה אלא רק ידחה את העימות הבא בכמה שנים, מעדיפים הסדרה בקהיר. עוצמת הפגיעות תזרז את ההסדרה תוך כדי דחיית תביעות חמאס. זה היעד.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
