אם הפכתם לקצת פסימיים בתקופה האחרונה בגלל המלחמות בגבולות והאלימות מבפנים, למה שלא תלכו לסדנת רגיעה? לכו, למשל, לקרוא את פסקי הדין של שופטי ישראל. תבינו שאתם חיים בחלקים השקטים יותר של צפון סקנדינביה.
ושלשום שופטת מנותקת - דפנה אבניאלי - המתיקה את עונשם של חוליגנים גזענים שתקפו מילולית את מהראן ראדי. הרחקה לשנתיים שתובטח בהתייצבות במשטרה - עונש סטנדרטי לחלוטין לחוליגנים באנגליה - נתפס בעיניה מוגזם. היא קיצרה אותו משנתיים לשלושה חודשים, וכמובן מנעה מהם את אי הנעימות של התייצבות במשטרה.
האמת שכמעט לא מנומס להתלונן על השופטת, שהיא מן הסתם נורא מלומדת בבעיות חוליגניזם בכדורגל בעולם. כי מהי ענישה על אלימות במגרשים? בהשוואה לעונשים המגוחכים להורגים בכבישים, לאנסים, לרוצחים ולסוחרי נשים - בעיית החוליגניזם בכדורגל היא קטנה.
אבל למזלנו בעניין הספציפי הזה ההתאחדות לכדורגל והקבוצות לא צריכות את מערכת המשפט הישראלית.
ראשית, הקבוצות. באנגליה קבוצות עורכות שימועים לאוהדים אלימים ומרחיקות אותם בלי קשר למשטרה ולשופטים על פי עיקרון פשוט: כרטיס הכניסה לאיצטדיון הוא חוזה בין האוהד לקבוצה, ואוהד שבא להפריע ולעבור על החוק - לא מוזמן.
להתאחדות יש נשק מאוד יעיל לגבות את הקבוצות. בכל כמה שנים מתעוררת סיטואציה, הן בישראל והן בעולם, שבה פיפ"א מזהירה מפני הרחקה של מדינה בגלל התערבות המדינה בענייני הספורט ופגיעה באוטונומיה של הספורט. מדינות מתקפלות במהירות מכיוון ששום ממשלה בעולם לא רוצה הרחקה מפיפ"א, שעלולה גם להתרחב לכל חיי הספורט האולימפיים.
לרוב התאחדויות כדורגל פונות מיוזמתן לפיפ"א כשהן חוששות מחקירות שחיתות או מינויים פוליטים. זה מרגיז. אבל מקרה האוהדים הוא בדיוק המקום שבו הסנקציה הזו יכולה לפעול מצוין. אם בתי המשפט יתערבו בהרחקות ממגרשים, תפנה לפיפ"א כדי לאיים בנשק ההרחקה.
באמת שאסור לסמוך על שופטי ישראל בעניין הזה.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
