בתחילת השבוע פורסם כי ישראלי הצליח לגייס 2 מיליון דולר ממשקיעים בלי מוצר, בלי שום תוכנית לייצר משהו, ללא סטארט־אפ, ואפילו בלי רעיון לסטארט־אפ. הוא עשה זאת בעזרת מצגת שבה הסביר שאין לו שום דבר מאלה, ובשם הכלום הזה ביקש מהם להשקיע באותו כלום. הרעיון של אותו ישראלי, איתי אדם, היה למכור את עצמו כהבטחה לעתיד. הוא הצליח: יש לו 2 מיליון עדים.
ההצלחה לגייס מיליונים בתמורה לכלום עוררה התפעלות בעולם, אבל האמת שמדובר במומחיות ישראלית ותיקה: מוכרים כאן לתיירים "אוויר מארץ הקודש", שילמנו עבור השקט שתביא ההתנתקות, והמנורה של מרידור שהיתה אמורה להאיר את כל רמת גן, והסכמי אוסלו עם הבלוף של "תמו 100 שנות טרור" וערוץ־10 שפעם אחרי פעם מגייס מיליונים מהציבור עם הבטחה שאו־טו־טו הם יתחילו להרוויח, מה שלעולם לא קורה, והמכונית החשמלית של "בטר פלייס". ככה שכל מי שהתפעלו מהצלחתו של הישראלי לגייס מיליונים בשביל כלום, מתעלמים מכך שהישראלים עושים את זה כבר שנים.
פולניה זה כאן
יש אגדה ישנה על פולנייה ששמעה שהדודה שהיא מתעבת הגיעה ללווייתו של בעלה, והגיבה ב"נו, אז אני רואה שהנאה גדולה כבר לא תהיה לי מהלוויה הזו". מעולם לא נמצא ניסוח מדויק יותר לתאר את תחושתו של שאהיד שחוסל, רואה את 72 הבתולות, ואז נזכר שאשתו חוסלה ביחד איתו.
שיהיה במזל"ט
דן שילון הפגין השבוע את הטאקט הרגיל שלו כאשר שאל מרואיין חרדי מה הוא היה עושה אילו הבת שלו היתה מביאה חתן ערבי.
כיוון שהמרואיין המופתע לא ממש ענה, הנה התשובה: בדיוק כמו ששילון היה מגיב אילו הבת שלו היתה הופכת לחרדית ומביאה הביתה ש"סניק עם מגבעת וציציות בחוץ (דן שילון כבר הסביר פעם שעיתונאית שחזרה בתשובה, "התחרפנה").
יש המון צביעות בהתחסדות של מגלגלי העיניים שנלחמים בגזענות - ובאותו זמן מנסים לסלק, גם בכוח פיזי, את החב"דניקים מרמת אביב. לכל נאור אצלנו יש את הגזענות שלו.
אחד מהלוחמים למען פתיחות, מרצה במוסד אקדמי, ובעברו ממייסדי "שלום עכשיו", שם השבוע בדף הפייסבוק שלו דמות של קוף או ניאדרטל חובש כיפה. זה היה חלק מהמלחמה שלו נגד דעות קדומות. אמיתי לגמרי.
זה לא המקרה הראשון שנמוך־מצח מכסה את פניו במסכה של כאילו־אינטלקטואל. התחזות דומה מתוארת במדרש רבה. חז"ל הסבירו שם מדוע אחד מבעלי החיים הטמאים נהפך לסמל.
הסבר: יש כמה סימני כשרות אצל בהמה, חיצוניים - מפריס פרסה ושוסע שסע, ופנימי - מעלה גרה. וכך אומר המדרש: "כשהוא שוכב (אותו בעל חי) פושט טלפיו (מניף אותם קדימה) לומר, ראו שאני טהור". כלומר, הוא מציג לראווה את סימני הטהרה החיצוניים שלו, בתקווה שלא ישימו לב שאין לו את סימן הטהרה הפנימי.
בעל החי שעליו מדבר המדרש הוא החזיר. כלומר, חזירות בלשון חז"ל, היא התכונה שמאפשרת להתחזות לאדם פתוח ונאור, ובעצם להיות גזען חשוך.
• • •
המשותף לגזעני השמאל הללו הוא הבכי שגנבו להם את המדינה. באו הדתיים־לאומיים והשתלטו להם על הצבא והמדינה. כך, את הגזענות החזירית הם מנמקים בפטריוטיות, שהיא, כפי שלימד אותנו סמואל ג'ונסון, מפלטו של הנבל.
כל זה מוביל אותנו אל שתי אגדות־עם מקומיות. חשוב לקרוא אותן עד הסוף. הנה הראשונה.
זה קרה בכפר תבור. אחד רצה חיית מחמד. יום אחד שוטט בשדות ולפתע עמד מולו שועל. האיש לקח את השועל הביתה. האישה פירגנה לו, אבל אחרי שהשועל עשה את צרכיו על השטיח בסלון, היא אמרה: "אני לא מוכנה, זה או אני או השועל".
האיש קשר את השועל לטרקטור, נסע לעפולה והשאיר אותו שם. למחרת דפק השועל בדלת, הביט באיש במבט נעלב, ואמר: "איך עשית לי את זה"?
האיש החליט לתת לשועל עוד הזדמנות, אבל השועל שוב עשה את צרכיו בסלון והאישה דרשה לזרוק אותו מהבית. האיש שוב קשר את השועל לטרקטור, והפעם נסע עד תל־אביב, שם השאיר את השועל. אחרי כמה ימים השועל שוב הופיע בביתו ושאל: "איך אתה עושה לי את זה"?
האיש התרכך ושוב הכניס את השועל הביתה. ושוב, השועל עשה את צרכיו בסלון. ושוב האישה רתחה: "אני לא מוכנה יותר".
האיש קשר את השועל לטרקטור, נסע לנתב"ג, ארז את השועל במזוודה, והעלה אותה על מטוס לניו יורק. כשחזר הביתה אשתו אמרה לו: "כמה פעמים אני ביקשתי ממך טיול לניו יורק"?
זה סוף הסיפור. עכשיו נעבור לסיפור אחר.
גם הפעם זה קרה בכפר תבור. יום אחד החליטו להזמין את מדונה להופעה במתנ"ס. יצרו קשר עם הסוכנים בארה"ב, שילמו ונציג מהכפר נשלח לקבל את הזמרת בנתב"ג. אלא שמהמטוס ירד זמר בלוז כהה עור עם משקפי שמש. הנציג מכפר תבור העלה את זמר הבלוז על מטוס בחזרה, התקשר לסוכן בארה"ב וצרח עליו: "שילמנו על מדונה"!
הסוכן הבטיח לשלוח את מדונה ביום אחר. שוב התייצב בנתב"ג הנציג של כפר תבור, אבל במקום מדונה ירדו מהמטוס צמד זמרים חרדים. שוב העלה הנציג של כפר תבור את צמד הזמרים על מטוס בחזרה לניו יורק, צרח על הסוכן ושוב הסוכן הבטיח שהפעם ישלח את מדונה.
ושוב כשהגיע היום המתאים התייצב הנציג בנתב"ג וחיכה למטוס. ואז ירד ממנו השועל מהסיפור הקודם עם תיק של גיטרה קשור לגב ואמר לו: "חבר שלי, איך אתה יכול לגרש אותי"?
רפאל־צוק איתן
לפני שנים הגיע הרמטכ"ל, רפאל־"רפול" איתן ז"ל, לשוחח עם אנשי מודיעין בסיני. הם התלוננו בפניו על התנאים העדיפים של אנשי חיל האוויר בבסיס סמוך: שוקו שהוטס במיוחד מיטבתה בכל בוקר, לחמניות מאילת, ועוד כל מיני מעדנים.
"רפול" הקשיב ואחר כך ענה: "תשמעו, אתם לא יכולים להשוות כי חיל האוויר זה בכלל לא צה"ל, אלא צבא זר. למזלנו מדובר בצבא ידידותי".
אני נזכר בזה בכל פעם שאני נתקל ברשת בזילזול ביחס לתגובה הישראלית להתקפות של החמאס, הפצצות של חיל האוויר. כל מי שהיה על האדמה כאשר מטוס צולל עליו, יודע שמדובר בגיהנום אמיתי. למרבה המזל חיל האוויר הוא צבא ידידותי.
עד כמה ידידותי? הנה סיפור מימי שליט רומניה, צ'אושסקו. טייס השתחרר מחיל האוויר הרומני והתחיל לעבוד בחברת התעופה הלאומית, "טארום". בוקר אחד התחיל הטייס להריץ טופולב מלא נוסעים על המסלול לקראת המראה. לפתע המטוס בלם. אנשים נכנסו ויצאו מתא הטייס, ולאחר שעה המטוס המריא. כשהיו כבר באוויר שאל אחד הנוסעים את אחת הדיילות: "מה קרה קודם"?
הדיילת הביטה בו ונבחה: "הקברניט שמע רעש חשוד מהמנוע בזמן ההרצה להמראה".
"ואיך הכל הסתדר", שאל הנוסע.
הדיילת ענתה: "לקח קצת זמן אבל מצאנו טייס עם בעיות שמיעה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו