שירת הסרנה

זכיתי ונקרא ניב על שמי. "דיברתי עמרוסית", ציטט יגאל סרנה ב"ידיעות אחרונות" מתוך אתר אינטרנט צדדי שנשא חן בעיניו. "מהות העמרוסיות: בשם השליחות מותר לפגוע, לפלג. בשם העליונות המוסרית מותר להשפיל. בשם אחדות העם מותר לכתוב טקסט ארסי, פוגעני ושחצני". איילת שקד, הסביר סרנה, מדברת עמרוסית. גם נפתלי בנט ואל"מ עופר וינטר דוברי עמרוסית שוטפת. 

הוחמאתי. העמרוסית הקדומה כללה שמות של מאכלים תוניסאיים טעימים, אבל אני מניחה שסרנה התכוון למודרנית. פניתי למילון אבן עמרוסי החדש ומצאתי שרובו עוסק בשופינג ובדיאטה. נניח לכך. כמייסדת שפה בישראל פניתי לבדוק את השפות השכנות. סרנאית למשל. חשוב להכיר. במחקר הבלשנות שערכתי, סרקתי את עמוד הפייסבוק של סרנה; אין דין מה שנכתב בעיתון מרכזי, תחת עורך, כדין מה שכותב אדם ללא פיקוח, בסביבתו הטבעית.

"אני קם כל בוקר בתחושה עמוקה של בחילה ואבל", כתב השבוע אמן המילים, שכבר המליץ לא אחת לרדת מהארץ. הוא תיאר את ילדי עזה אשר "שוסעו, נכרתו, נקטעו, רוטשו, נמעכו". ראוי להאזין לצלילים הללו, יוצרי שירת הסרנה, ממי שנחשב לנציג רהוט של השמאל. 

בעיצומה של המלחמה, כשילדי הדרום לא רואים את השמיים וצווחה בוקעת מ־64 בתים של חיילים וקצינים שחירפו נפשם למעננו, כתב סרנה על "טבח" בעזה: "פשע שאין לו כפרה", "שום חומר ניקוי לא יסיר מאיתנו את כתם הדם הזה", והעלה שוב ושוב תמונה מדממת של חדר מתים עזתי, שבו הציע לנתניהו להתגורר. את הקיץ הקשה שעברו אזרחי ישראל סיכם בתמונת הרוגים עזתים: "כמה נורא הכל. מדמם. בזוי. מובל בידי אידיוט פחדן, שאחרי אישורי הפצצה נח לו לבטח על שפת בריכתו. מכתים את כולנו בדם חפים".

בתחרות "טקסט ארסי, מפלג, פוגעני ושחצני" נדמה לי שסרנאית לוקחת. אחרי חטיפת הנערים, לצד תצלום ראש הממשלה, כתב: "מי שקדמת מכנסיו לחה היום בשל היעלמות הנערים". במקום אחר: "ישראל כ"ץ שם זין על כולנו". זה הסטייל. עוד פנינה ג'נטלמנית על כ"ץ: "עב בשר, אטום כולסטרול ונשמה". 

 על ראש הממשלה ורעייתו: "הצמד הכי אומלל, מסית, רעיל ומופרע שהיה פה אי פעם". בהזדמנות קודמת כתב שהוא מצפה להיעלמות ראש הממשלה, קרא לו חלאה וטען שהוא צמח מתוך שלולית דם. שיח מסית. שנאה שחורה במילים של שבת. 

עיזבו אתכם מעמרוסית. קל יותר ללמוד סרנאית. אין בה סתירות פנימיות. לפני שבוע תרם עצות מעשיות למשלחת הפלשתינית בקהיר לעניין ההסכם על עזה: "אל תקבלו הצעות של ביבי לטווח של יותר משבוע. אל תחתמו בלי קבלות... קחו נמל. שדה תעופה. הסרת מצור מייד. לימדו מהניסיון המר שלנו... למי שנשאר בחיים מגיע טוב. סבלנות. החיפזון מן השטן". סיוע לאויב בשעת מלחמה? 

בוויכוח על תקציב הביטחון כתב: "קרקעו את הטיסות המבצעיות. קרקעו את אלפי הטנקים והיחידות המובחרות. את החי"ר והצנחנים. בסיסי טירונים וכל השאר. ותגלו שכלום לא קורה. אתם פשוט מיותרים כבר המון זמן". מילים שיכולות להרוג. מייד אחר כך פרצה המלחמה. 

מתוך כבוד למאוויי האיש ראוי להציע לו לעבור פיזית לצד העזתי. קצת להתאבל. אבל אצלנו בעמרוסית אומרים לו, תפדאל. שב עימנו, על אף דעותיך ההזויות והמסוכנות. תאכל משהו. תירגע.

גבולות הדמוקרטיה

השותפות העדינה בינינו לבין הערבים אזרחי ישראל עומדת על פי תהום. הסכסוך הלאומי מבעבע. משפחות מהיישוב האקולוגי נורית, שלמרגלות הגלבוע, חשבו שיוכלו להתמודד עם האתגר. ליישוב התקבלה משפחה ערבית מצוינת. שני ההורים רופאים. עד שבעיצומו של צוק איתן פירסם בנם בן ה־13 תמונה שלו בפייסבוק, אוחז בדגל אש"ף, ולצידה הכיתוב: "פלשתין תחת אש והנר לא יכבה לעולם". זה הספיק כדי לפוצץ את העסק. המשפחות שמתנגדות לכניסתם ליישוב כעת מוצגות בתקשורת כגזעניות. האמת היא שמדובר במקרה מעולם השאלות שאין עליהן תשובה. הרופא הערבי אינו מחבל ואינו מסוכן. המתנגדים לקבלתו ליישוב אינם קו־קלוקס־קלאן. הבחנות דקיקות כקורים.

השאלה היא איפה מניחה המדינה את כובד משקלה. האם במיגור הרדיקליזציה של אזרחי ישראל הערבים או במיגור תופעות השוליים שצומחות ממול. מה יותר מסוכן. תקציר צד א': מעצר צעירים בירושלים לאחר שצעקו מוות לערבים; גוף חדש הוקם במשרד המשפטים במאבק נגד הגזענות; הסכנה לדמוקרטיה הישראלית: ריסוס כתובות תג מחיר, וקיצוני הימין (אלה שמקללים שמאלנים או מפגינים מול חתונה).

תקציר צד ב': דגלי דאעש הונפו בעכו, בנצרת, בכפר כנא ובירושלים. התנועה שמקדמת עריפת ראשים, סחר בנערות והוצאות מצולמות להורג בוערת בשולי סכנין. עד ינואר השנה הצטרפו כ־20 ערבים ישראלים לשורות המורדים בסוריה. 

עמיתתי מ"מקור ראשון", פזית רבינא, פירסמה בשבוע שעבר טקסט שכתב מוסלמי מהגליל לשכניו הנוצרים, שפתחו דף פייסבוק נגד דאעש: "נדאג לחסל אתכם ולשתות את הדם שלכם. נטמין פצצות בכלי הרכב שלכם". מבהיל.

האמון חי וקיים

השבוע, אתר קמפינג בגולן. עשרות משפחות, מכל הסוגים. בשעת בוקר מוקדמת, העפתי מבט אל נקודת החשמל היחידה באתר. אל השקעים היו מחוברים אייפונים. הבעלים שלהם ישנו בשלווה באוהלים המרוחקים. כשיצאתי מהמקלחת הם עדיין היו שם. האייפונים, וגם האמון. כמה שוכנענו שהישראלים הם גנבי ברזים ומפרקי אריחים - כמה טוב להיווכח ששיקרו לנו. מה טובו אוהליך ישראל. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו