פעם, כדי להפיץ שמועה, היה פשוט צריך לספר למישהי או למישהו משהו - ולהשביע אותם שזה יישאר בסוד. היום יש כבר אפליקציה חדשה בשביל זה, "Secret". כל מה שאתם רוצים להגיד על החברים, על הבוסים ועל האקסים שלכם, מבלי שיידעו שזה אתם.
לי אין האפליקציה "סיקרט" בסמארטפון. כלומר היתה לי, לכמה ימים, ובעיקר בשביל השעשוע, אבל האמת היא שדי מהר השתעממתי ומחקתי אותה. אם אני ארצה להגיד למישהו משהו אני אעדיף לעשות את זה בפנים (כלומר לשתוק) ותכל'ס, די נעלבתי שאף אחד עדיין לא כתב עלי כלום.
לא קשה לנחש למה האפליקציה נחשבת להצלחה גדולה. תתארו לכם עולם שבו כל אחד יכול להגיד על הסביבה שלו מה שהוא רוצה בלי לפחד שינדו, יפטרו או ישפטו אותו. אכן, עולם אוטופי. רק שבמרחב של האפליקציה זה לא בדיוק מתורגם לחיבוקים ולמחמאות.
אם הפייסבוק משמש זירה שבה כולם משתדלים להיות נחמדים זה לזה, כי לכולם יש חברים משותפים שרואים מה שאנחנו כותבים (ובעיקר מה שלא), אז בסיקרט כל הרפש יוצא החוצה. אותו אדם שאתם עושים לו "לייק" בפייסבוק כי בא לכם יום אחד להגיש לו קפה, הוא זה שתרשו לעצמכם לצלוב בסיקרט. חלק גדול מהסטטוסים כאן מתחילים ב"אני שונא את הבוס שלי" או "היא סתם רווקה גמדה וממורמרת" (אז אולי בכל זאת כתבו עלי משהו?). עד לאחרונה אנשים שיחקו בקנדי קראש, היום הם משחקים בלנחש מי החבר שליכלך עליהם.
מה שבאמת מגוחך בכל הסיפור זה שגם כאן אנשים מתחננים ללייקים על כל "סוד" (המקבילה של הסטטוס מהפייסבוק), ואף אחד בכלל לא יודע שהם אלו שכתבו את זה.
זאת היתה יכולה להיות עוד אפליקציה משעשעת ולא ממש מזיקה עם סטטוסים בעלי אופן מיני, שבה מגלים שהיוצרות התהפכו והנשים הן אלו שיותר מחפשות סקס לעומת הגברים שמספרים על אהבה נכזבת. העניין הוא שהאפליקציה לא מתחילה ונגמרת בהצהרות אמיתיות או שקריות על מי מהחברים שלנו מעשן סמים או שותה ומי מרגיש בודד הלילה. בקרב בני הנוער היא מתפקדת גם ככלי הסתה. תמונות של נערים ונערות, שמועלות לסיקרט תחת הכותרות "היא הכי מכוערת שיש" ו"אין לו בכלל חברים", יכולות להרוס חיים של ילד.
הסוגיה החשובה שעולה פה, בדומה למקרה של אתר הבגידות העולמי "אשלי מדיסון" שהגיע לאחרונה לישראל, היא אם אנחנו יכולים לעשות משהו בנדון. הטכנולוגיה מתקדמת בצעדי ענק ואין לנו דרך לעצור אותה אפילו כשהיא פוגעת בנו בחזרה. גם אם נחרים את סיקרט יבוא משהו אחר.
אני זוכרת איך עוד בילדותי נטולת האייפון ילדים לעגו לחצ'קונים שלי (היו לי כל כך הרבה, שהלכתי עם הקפוצ'ון הפוך). סיקרט לא באמת שינתה את המציאות, היא רק העצימה אותה. פה בדיוק נכנסים לתמונה ההורים והמורים, שבדור הנוכחי צריכים לעבוד קצת יותר קשה כדי ללמד ילדים, שהאישיות שלהם עדיין לא הבשילה להתמודד עם הפגיעה בביטחון העצמי, איך להיות חזקים יותר מול המציאות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו