במהלך ימי הלחימה בצוק איתן נחשפנו לסיפורם של חיילים בודדים. אלו שהגיעו מקרוב ומרחוק, הותירו את בני משפחותיהם בניכר ובאו לשרת בצה"ל. אין אחד בישראל שלא התרגש עד עמקי נשמתו מהלוויות הענק שנערכו לשון כרמלי ולמקס שטיינברג הי"ד. מעטים הכירו אותם במהלך חייהם הקצרים, ומיליוני ישראלים למדו להכירם ואת מורשתם לאחר שנפלו על הגנת המולדת. מאז מבצע אנטבה כל יהודי יודע שלעת צרה, צה"ל יגיע לכל מקום שיידרש על מנת להושיע.
במהלך צוק איתן נחשפנו לעלייתם ארצה של מאות יהודים, בעיקר מארה"ב. אין אדם בישראל שלא התרגש למראה משפחות נפלאות יורדות ממטוסים ונפעמות לדרוך על אדמת ארץ ישראל. העיניים הבורקות ודמעות השמחה היו ביטוי לתחושה עמוקה של שיבה הביתה והתגשמות חלום, כיונים אל ארובותיהן. הדבר הראשון שקיבלו ברדתם היה תדריך לכללי התנהגות בזמן ירי טילים ולאיתור מרחבים מוגנים. חלק מאותן משפחות בחרו לגור בעוטף עזה, בחירה שתהפוך אותן לישראלים במהירות שיא.
הוגי הציונות בעת החדשה ראו בהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל ממ"ד לאומי. הפרעות, הפוגרומים ועליית האנטישמיות הביאו אותם למסקנה כי היהודים צריכים בית שאליו יוכלו להגיע כששמי אירופה יתקדרו עליהם. העליות הראשונות היו חיל חלוץ לבניית המרחב המוגן, חומה ומגדל לכל האומה. יהודים רבים, בהשפעת ההנהגה שלהם, לא הפנימו את האסון הקרב והעם היהודי שילם על כך מחיר כבד שלעולם לא נתאושש מעוצמתו ומחומרתו. אי אפשר להבין את התנהלות המדינה, בעיקר בתחום הביטחון והצבא, ללא זיכרון השואה.
ירושת הארץ לוותה בייסורים ובקורבנות. באירוע חד־פעמי בהיסטוריה העולמית עם חזר לארצו אחרי אלפיים שנה, חידש את שפתו, הקים מדינה עצמאית ובנה צבא לתפארת, כמו גם מערכות אזרחיות מופתיות. כמו תמיד בעל הנס אינו מכיר בניסו, ואנו הולכים שבי אחרי ימי קטנות. ימים שיש בהם נרגנות, וכחנות וחומרנות. עבורי, העגורנים הרבים שחוצים את קו הרקיע הישראלי נראים ככלי נגינה שבתנועתם מחברים ארץ ושמיים, סימפוניה בלתי גמורה ונמשכת של עשייה, עוצמה ורוח גדולה.
ברבות שנות המדינה עיקר העלייה היה מארצות מצוקה. שרידי שואה, פליטי חרב שכמו בחזון העצמות היבשות החלו לנוע ולבנות עצמם מחדש. עולים מארצות המזרח - שהקימו את מה שכונה פעם עיירות פיתוח, והיום משכנות הדר ויופי - עיצבו למעשה את גבולות המדינה. אליהם הצטרפו מאוחר יותר עולים מחבר המדינות, שאחרי עשרות שנות דיכוי, כמו עוף החול, קמו, פרשו כנפיים ותרמו תרומה ממשית למדע, לטכנולוגיה, לרפואה ולמוסיקה. זכינו לראות עין בעין את התגשמות חזון הנביאים לימי שיבת ציון.
עתה, בעצם ימים אלה, שוב מתקדרים השמיים על היהודים באירופה. האנטישמיות הישנה, שרבים קיוו שחלפה מהעולם, שוב מרימה ראש. סיפרו לי תיירים מצרפת ומאנגליה על התחושה הקשה שלהם במקומות מגוריהם. הפחד הקיומי, הסכנה ותחושת הניכור כבר מקשים על הנשימה. מי היה מאמין שבמאה ה־21 יהודים בלונדון יסתירו את הכיפות, יהלכו בקומה שפופה וינסו בכל דרך שלא להתבלט. בצרפת המצב חמור בהרבה. האיומים ממשיים וכבר גבו חיי אדם. כך גם בסקנדינביה, באיטליה, בספרד ובמדינות רבות אחרות. אין ספק שגם יהודי ארה"ב יגלו שהדמוקרטיה שלהם שינתה דמותה ופניה, פנים שהפכו להיות זועפות כלפי היהודים. יהודים שהאמינו בתמימותם כי יש תקווה בגולה.
אשר על כן זהו הרגע שבו מדינת ישראל חייבת לעשות מאמצים עילאיים לקרוא ליהודי העולם לעלות לישראל. הם יבואו בהמוניהם אם תגובש תוכנית לאומית יהודית להביא אותם הביתה. ככל שיקדימו ייטב להם ולנו. מדובר בפרויקט לאומי שבראשו צריך לעמוד ראש הממשלה. כך יתקיימו בנו דברי הנביא ישעיהו: "שאי סביב עיניך וראי, כולם נקבצו ובאו לך. בנייך מרחוק יבואו ובנותייך על צד תיאמנה". עכשיו ממש, אם רק נרצה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו