פיגוע הדחפור בלב ירושלים מסב את תשומת הלב לטרור שהדחקנו את קיומו - טרור היחידים, פיגועים של בודדים. בשעה שהעיניים היו נשואות אל צה"ל שנלחם (ועודנו) בטרור חמאס בעזה, מפוצץ מנהרות חבלה ונאבק בטילים וברקטות, שב ומתעורר הטרור שכמעט שכחנו את קיומו.
ניתן להעריך כי פיגוע הדחפור אינו מקרה יחיד. התנאים שנוצרו בעקבות מבצע צוק איתן וגם ההתפתחויות המדיניות־ביטחוניות, יוצרים קרקע נוחה להתפתחות טרור עממי כזה.
ראשית, ההצלחה הצבאית של צוק איתן - ובד בבד איתה גם הפגיעה האנושה בחיי אדם ובתשתיות בעזה - יוצרות מוטיבציה לפיגועי טרור בתחומי ישראל. כאשר ארגוני הטרור יצטרכו לעסוק בשיקום כוחם ובהצטיידות מחודשת, זו העת למחבלים בודדים, לא מאורגנים, חדורי נקם, ליטול לידיהם את הגה הדחפור ואת סכין המטבח, בדיוק כפי שדירבן אותם לעשות דובר חמאס בעזה. הרצון קיים, האמצעים זמינים והאווירה נוחה.
הכוונה היא גם לאווירה הבינלאומית. כאשר אנחנו עוקבים אחרי התמיכה הפוחתת בעולם בפעולות ישראל בעזה, דאגתנו נתונה בעיקר לתמיכה המדינית. אולם לא פחות מכך, העוינות לישראל במדינות רבות בתקשורת וברחוב נותנת רוח גבית ולגיטימציה לטרור של יחידים. להבדיל מטרור של ארגונים, מעשי טרור של בודדים יתקבלו בימים אלה באדישות, לעיתים באהדה.
לצד הסלחנות למעשי טרור כאלה, צריך לזכור את התנאים הנוחים להיווצרותו. כבר הזכרנו את קלות הביצוע ואת האווירה ברחוב הפלשתיני בעקבות צוק איתן. גם ההתרחשויות במדינות ערב השכנות, ובעיקר בעיראק ובסוריה ולאחרונה גם בצפון לבנון, מוסיפות לאווירה הזאת. מעשי הטבח המחרידים של אנשי דאעש אולי אינם מודל לחיקוי עבור פלשתינים בשטחים, אבל בהחלט יוצרים כאן אווירת דמים ותחושת אי־ודאות באשר לעתיד האזור כולו.
בתנאים אלה, פיגוע הדחפור, הירי בחייל בהר הצופים ולמחרת פיגוע הדקירה במעלה אדומים, עלולים לסמן את תחילתו של גל טרור עממי, המחייב היערכות מחודשת למאבק בו.
לטרור מסוג זה אין בסיס יציאה ואין מנגנונים, ולא מקורות מימון ומפקדים. כאן כמעט שאי אפשר לדבר על מודיעין ועל מעצרי מנע או על סיכולים ממוקדים. המאבק בטרור העממי הוא בעיקר רק בשעת המעשה, כאשר ניסיון הפיגוע מתרחש או כשיש כוונה להוציאו לפועל. המאבק בטרור הלא מאורגן מחייב חשיבה מחודשת בכל הקשור לאבטחת המרחב הציבורי. יש לשקול הקלות בהנפקת אישורים לאזרחים להצטייד בנשק, הפעלת מאבטחים מיומנים במקומות ציבוריים, שינויים בהיערכות של כוחות משטרה - כגון הפניית שוטרים ממשימות שוטפות למשימות אבטחה - ואולי אף שינויים בהוראות השימוש בנשק לשוטרים, כמובן לצד הגברת הערנות הציבורית בכל האמצעים. ואת כל אלה, כמובן, בד בבד עם הפעילות הרגילה של מנגנוני הביטחון.
את האמצעים האלה יש להפעיל בריסון ובאיפוק, כדי שלא להפוך כל פועל ערבי לחשוד בטרור וכל קונה ערבייה בקניון למחבלת בפוטנציה. יש להיערך, אבל בלי להפוך את הרחובות לשדות קרב ובלי לפרום את מרקם החיים העדין של כולנו פה.
הכותב הוא לשעבר מנכ"ל המשרד להגנת העורף. כיום יו"ר קבוצת ח.א.ש ביטחון