1 מעת לעת אפשר להיתקל בברק רביד, פרשן עיתון 'הארץ' למשהו. מה הוא יודע שאינכם יודעים? הוא מרחרח. יש לו המון עוקבים בחו"ל שחושבים שהוא יודע משהו. הוא יודע מה שכל החבורה ברחוב שוקן יודעת למלמל מאז שנטבלה לדת השלום: צריך הסדר מדיני. ודווקא עכשיו, אין יותר טוב מזה. הוא הגיע הרגע לביקור מולדת לאחר שסיקר את מושבות הנמלים האחרונות במאדים, וגם שם ניסה הסדר מדיני.
מבחינת רביד, שום דבר לא אירע בעשרים השנים האחרונות; לא הסכמים ולא נסיגות, ולא הכנסת צבא חמושים טרוריסטי לארץ ישראל המערבית; לא פיגועי תופת, לא אינתיפאדה ולא חומת מגן והתאבדויות; ולא התנתקות, ולא חורבן יישובי גוש קטיף ועשרות אלפי טילים על הארץ מעזה; לא הצעות מפתות לפלסטינים מרבין, פרס ואולמרט (!), לא מלחמת אזרחים בסוריה ולא דאעש בעיראק וסוריה (ועכשיו גם בקצה לבנון); לא שתי הפיכות במצרים, ולא סילוק הפת'ח מעזה ושלטון אימים אסלאמי של חמאס על תושביה. מה שחסר לתכשיט זה "הסדר מדיני". מאחורי המילים הללו נחבאת לה מדינה אסלאמית על הרי השומרון, מרחק יריקה מרחוב שוקן. אה, פת'ח "חילוניים", וואלה שכחתי. שנייה אחרי שלא נהיה שם, חמאס יפרק לפת'ח את הצורה וישלח ד"ש לברק רביד באמצעות טילים, הפעם ממיקום נוח בהרבה. נראה אותך, מר תכשיט, מזלזל באזהרות הללו הפעם?
2 ביום שלישי (5.8.2014), בעיצומו של תשעה באב, פרסם הפרשן כתב אשמה חריף נגד נתניהו: "ראש הממשלה, בנימין נתניהו, השלים ביום שני בערב זיגזג מפואר". רביד אומר שהקבינט החליט לא לנהל מו"מ עם חמאס ועכשיו הוא מנהל מו"מ בעקיפין. הלאה: "ראש הממשלה גיבש למלחמה בעזה יעדים צבאיים צנועים... בשום שלב בחודש האחרון לא הציב נתניהו כל יעד מדיני למלחמה ולו המינימלי ביותר. לא מעט אפשרויות... עמדו בפני נתניהו. מהלכים שהיו עשויים לבודד את חמאס, לגייס את הקהילה הבינלאומית לצד ישראל, לשקם את מערכת היחסים עם הרשות הפלסטינית ולחזק את הכוחות המתונים באזור. נתניהו העדיף לשבת ולא לעשות".
"זיג זג מפואר". זוכרים שכך התבטא השמאל כלפי אהוד ברק שלא סיפק את הסחורה? לפני שאמשיך, כלל יהא נקוט בידכם בבואכם לבחון את התכשיט: קראו הכול דרך הפריזמה של "צריך הסדר מדיני". גם אם יאמר לכם שעכשיו יום, ובאמת תציצו מעבר לחלון ותראו שאכן יום, אל תאמינו; חישבו כיצד האמירה הזאת משרתת את עקרון האמונה הדתי של עובדי האלילים מרחוב שוקן: מולך השלום שהביא עלינו רק מלחמות ועוד מלחמות.
ובכן, אליבא דברק רביד, נתניהו לא הציב יעד מדיני למלחמה. מה זה יעד מדיני?"הסדר שבו יקירם של השוקניסטים, אבו מאזן הצדיק, יקבל מעמד רשמי של משיח וסוף סוף יחתום על סוף הסכסוך וקץ התביעות של הפלסטינים. הקטע הוא שכולנו יודעים שזה לא יקרה אפילו אם עמוס שוקן יהיה ראש הממשלה וגדעון לוי שר הביטחון וברק רביד סגן שר החוץ – זה לא יקרה, משום שבמאה השנים האחרונות זה לא קרה.
אז יעד מדיני כמו שרביד רצה לא הוצב, אבל יעדים אחרים הוצבו גם הוצבו: החלשת חמאס, פגיעה ביכולותיו ובעיקר השארתו על כנו. נכון, לישראל יש אינטרס שחבורת הכלום הזאת תישאר בעזה. עדיף לנו. כך לכל הפחות, הברק רבידים לא יבלבלו את המוח עם מדינה פלסטינית בעזה. יש כבר מדינה פלסטינית שם, חליפות אסלאמית קוסמית בראשותו של איסמעיל הנייה וברון מלוני קטאר חאלד משעל האיום. חשוב שהם יישארו כך, חצי מקרטעים ועם הרבה קולות רעם, משום שהם אנדרטה לתכניות המדיניות הטיפשיות של השמאל, הם בדיוק ההוכחה מדוע ברק רביד לוקה בשיפוט המציאות ונמצא בקיבעון פסיכולוגי של "הסדר מדיני".
במילים אחרות, נתניהו אינו פאסיבי באשר ל"הסדר המדיני" – הוא מפוכח! הוא מבין שהכול כלאם פאדי, דיבורים שיכולים להזין רק את קייטנת הלחמניה והשוקן שרביד מפרשן בביטאונה, אבל אין לכך כל קשר עם המציאות. הקשר היחיד של התכניות המדיניות הללו הם הטילים ששוגרו מעזה כלפינו: על כל אחד מהם היה רשום באותיות של קידוש לבנה: שלום עכשיו.
3 זה לא רק העניין המדיני; רביד הוא גם מנתח מערכות צבאיות. לשיטתו, נתניהו (ויעלון) לא ניהל מלחמה אלא "זרם", "נגרר" וחיכה שמישהו אחר יביא לו... פתרונות מדיניים (תודו שחיכיתם שזה יבוא). גם אני הקטן שוחחתי עם אנשי צבא וחוקרי מלחמות. איש מהם לא התבטא כך. שמעתי על "משחק שח" שנתניהו שיחק מול האויב, על עצבים חזקים מתי להתחיל את המערכה בזמן הנכון, על אי היגררות להרפתקות מיותרות, על חישוב סיכונים מול רווחים, ועל החלטות – גם להפסיק בזמן המסוים זו החלטה שמביאה בחשבון פרמטרים רבים שמנהיג מדינה צריך להתחשב בהם.
תַקנו אותי, אם אינני טועה, לוּ למערכה בעזה היה נלווה "הסדר מדיני" היה רביד שר שירי שבח לנתניהו על ניהול חכם וכדומה. בהמשך נגלה אם השערתי נכונה.
אבל הנה סיכום המערכה לפי התכשיט: "אלפי רקטות על מחצית משטח המדינה, השבתה חסרת תקדים של נתב"ג, נזק כלכלי, מדיני ותדמיתי חמור ביותר ומחיר דמים כבר של יותר מ-60 חיילים ואזרחים הרוגים, ואז חזרה של ישראל לסטאטוס קוו". זהו? זה מה שהוצאת מהמערכה? מה עם המנהרות? מה עם החרבת חלקים מעזה? מה עם ההרתעה? מה עם הפגנת העמידה החזקה של העורף, שאין ספק שהממה לא רק את חמאס אלא גם את המנוולים בחיזבאללה? וכל זה עוד לפני שנודע מה יהיה בהסכם, כיצד תגיב ישראל בהמשך וכן הלאה.
אה, בסוף המאמר הוא מודה שחיסול מנהרות הטרור הוא הישג צבאי לא מבוטל, אבל אז הוא שואל, "כיצד השתנתה המציאות ברצועה". זהו בדיוק, שהיא לא השתנתה. זה מה שנתניהו רצה. אתה יכול לחלוק עליו, אבל זה מה שרצה מלכתחילה. כלומר, הייתה לו תכנית מדינית, רק שהיא לא התאימה לתכשיט. אההההה, במחשבה שנייה, נדמה לי שברק רביד היה רוצה שצה"ל יכבוש את עזה ויטהר אותה מחמאס כדי שיוכל להגיע ל... הסדר מדיני עם אבו מאזן. ואז, למסור לו את הרצועה בדם חיילינו, רק כדי שהחבר'ה המצוינים מרחוב שוקן יוכלו לערוך ועידת שלום נוספת, הפעם בעזה.
4 חכו, זה לא נגמר.
עד כאן דנו במה שהתכשיט כתב ביום שלישי השבוע. אבל יומיים קודם לכן, ביום ראשון (3.8.2014), הוא פרסם פרשנות אחרת לגמרי. עולם הפוך. הכותרת: "אחרי המלחמה, אולי שלום". אנחנו במתח. שימו לב:
"אם לא יקרה שום דבר דרמטי, רוב כוחות צה"ל יעזבו את רצועת עזה בימים הקרובים. נתניהו ושרי הקבינט מקווים שלמעלה מ–20 יום שבהם נכתש החמאס בעזה ירתיעו אותו מספיק כדי להפסיק את ירי הרקטות. אבל החלטת הקבינט לחתור להפסקה חד־צדדית של האש היא רק החלק הראשון והקל יחסית של סיום המלחמה בעזה".
רק רגע. שום ביקורת על נתניהו? מה השתנה, פתאום אתה מבין שזה מה שנתניהו ביקש להשיג? מה פתאום! אצל הברק רבידים לכל שבת יש מוצאי שבת, אין מתנות בלי בקשיש, אתם כבר יודעים מהו: נכון, הסדר מדיני. הנה:
"החלק השני והקשה יותר הוא המהלך המדיני. במקום מו"מ מתיש בתיווך מצרי שייתן לחמאס שורה של הישגים, תנסה ישראל לייצר פתרון אחר. כזה שינצל את שותפות האינטרסים שנוצרה בינה לבין מדינות באזור, שיחזק את הכוחות המתונים ושאולי יפתח פתח להתקדמות בתהליך השלום".
כך הם עובדים החבר'ה מרחוב שוקן – על אוטומט. פעם היית צריך להגיד "שלום", אבל עכשיו רק תגיד הסדר (או תהליך) מדיני, ואישוניהם יתרחבו באור שבעת הימים. לפי הברק רביד הזה – כל המערכה הצבאית בעזה הייתה ברורה ומתוכננת לחיזוק "הכוחות המתונים" (אצל השמאל, כוחות מתונים הם אלה שרוצים להרוג אותנו יותר לאט) ו"שאולי יפתח פתח להתקדמות בתהליך השלום". ודו"ק: (1) אולי, (2) יפתח פתח, (3) להתקדמות, (4) בתהליך, (5) השלום. אתם מבינים כמה הסתייגויות צריך לפני שמגיעים אל השלום? – לא השלום המיוחל, וגם לא זה של ישעיהו הנביא (וגר זאב עם כבש) אלא של שוקן, שלום על הנייר.
5 "מי שדוחפת את המהלך הזה בתוך הקבינט היא שרת המשפטים, ציפי לבני". נו, אז מתדרכים את התכשיט ומספרים לו שאמנם נתניהו לא ממש שם, אבל מבין שאין ברירה וצריך להגיע להסדר מדיני. לשעה קלה, זוכה נתניהו לאתרוג משום שנדמה שהוא הולך על "הסדר מדיני".
עכשיו שימו לב לפרשנות דה לא שמאטע של האיש הזה שאין לו יתרון על פני כל שומע חדשות ממוצע: "השם החם ביותר בדיוני הקבינט בשבועות האחרונים היה הנשיא הפלסטיני (אנשי שוקן מקפידים לכנות את אבו מאזן לא "ראש הרשות הפלסטינית", אלא כפי שמכנים אותו אנשיו, "נשיא") מחמוד עבאס".
"נתניהו, יעלון וגלעד ארדן שהגדירו אותו בשנה האחרונה כמי שאינו פרטנר לשלום, לפתע מסמנים אותו כשותף מרכזי בכל הסדר בעזה. כך גם ממשלת הפיוס הפלסטינית שעד לא מזמן הוגדרה בירושלים כממשלת הטרור, הפכה למי שישראל רוצה לשתף עמה פעולה". עוד לפני שביררתי את הדברים עם הנוגעים בדבר, אני תוקע כף לידכם שמדובר במשאלות לב פנטזיונריות של התכשיט. פתאום, באחת, ללא כל הכנה, הפכה הנהגת פת'ח ברמאללה שהתחבקה עם חמאס – לממשלה שישראל רוצה לשתף עמה פעולה! מה התחדש, רביד? להפך, הרי חמאס הוכיח את מחויבותו לג'יהאד ולא לשום דבר אחר, ממש עכשיו במלחמה – אז פתאום הוא מקבל הכשר, ועוד מנתניהו ויעלון וארדן? נניח שדובר על שותפות בהסדר מול המצרים, אבל "פרטנר" אליבא דרביד פירושו אחד בלבד: פרטנר להסדר מדיני (כן, כן), כלומר פרטנר לשלום, לחתימה על קץ הסכסוך וסוף התביעות, כלומר להקמת מדינה פלסטינית על הרי השומרון, כלומר מדינה אסלאמית במרחק אקדח מנתב"ג. אל דאגה, ברק רביד ישמור עלינו.
6 רק רגע. הרי קודם קראנו שברק רביד אומר שלא היו שום דיונים בקבינט ביחס להסדר מדיני. כמעט האמנו לו. אבל אז חזרנו רק יומיים לאחור וקראנו שכן התנהלו דיונים בקבינט ביחס לשיתוף פעולה עם "הנשיא הפלסטיני" שסומן "כשותף מרכזי בכל הסדר בעזה". התבלבלנו. האם התקיימו דיונים או לא?
זוכרים מה הכלל ביחס לתכשיטים מרחוב שוקן: חפשו את ההסדר המדיני. ביום ראשון, ברק רביד שוכנע מכיוונם של לִבני ואנשיה, שנתניהו הולך ל"הסדר מדיני" ויחזק את "המתונים" ובראשם הצדיק אבו מאזן.
כך הוא סיים את המאמר ההוא, ה"אופטימי": "לנתניהו ולרבים בממשלתו נפל האסימון במהלך המלחמה בעזה. הם מבינים בצורה עמוקה את ההבדל בין עבאס לחמאס. אמש אמר נתניהו כי עם שוך הקרבות ייפתחו בפני ישראל אפשרויות מדיניות חדשות. ייתכן שזהו האיתות הראשון לכך שאחרי המלחמה יפנה נתניהו, והפעם ביתר נחישות ורצינות, לשלום".
יש אלוהים! וקוראים לו שלום (לא דומרני). נתניהו וממשלתו "מבינים בצורה עמוקה (!) את ההבדל שבין עבאס לחמאס" (כמה זמן ישב רביד על החרוז השנון הזה? אמנון אברמוביץ, מאחוריך...).
ומכיוון שכך, הלכה לאיבוד כל הפרשנות של רביד לכיוון ה'אופטימי' – שלום והקמת חליפות אסלאמית על ראשינו. אז, ביום ראשון, הוא כתב שהיו גם היו דיונים בקבינט ונתניהו לא נכשל במבצע ובסך הכול השיג הרתעה והקטין את חמאס.
אבל, וכאן האבל הגדול: ביום שלישי – יום מועד לפורענות, יום תשעה באב שבו חרב בית תפארתנו וגם חלומותיו של התכשיט מרחוב שוקן – התברר להוותנו שנתניהו רימה את ברק רביד והוזי החלומות בקייטנת הלחמניה והשוקן ואבוי, לא יהיה תהליך מדיני, ולא הסדר מדיני, ולא שירו שיר לשלום אל תלחשו תפילה, ולא חתימה על מדשאות הבית הירוק – ובאחת נתניהו הפך לדמון. אז מי בעצם השלים בתוך יומיים זיג זג מפואר?
7 לקינוח, מכה קלה בכנף, הנה מה שכתב התכשיט בסוף אפריל, שעה שבפת'ח ובחמאס התאחדו: "הסכם הפיוס כולל הצטרפות של חמאס לאש"ף וקבלת עקרונותיו, כלומר: הכרה בישראל וקבלה של הסכמי אוסלו ומפת הדרכים". חיזרו וקיראו במה שכתב הפרשן, אך לפני כשלושה חודשים! מהיכן שאב את הדברים הללו, אילו חזונות הוא חוזה בשוכבו ער במיטתו בלילה? לא ייאמן. ועוד כתב שם שיש "לראות בהסכם הפיוס בין חמאס לפתח הזדמנות, לא איום". אתם יודעים הזדמנות למה? נכון, הסדר מדיני. בוודאי, בטח שבוודאי. במאדים.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
