החלטת הקבינט שהתקבלה בסוף השבוע האחרון, שלא להשתתף במשא ומתן שהיה אמור להתקיים בקהיר מול משלחת פלשתינית בהשתתפות (עקיפה אמנם) של חמאס, היא החלטה נכונה בנסיבות שאליהן הגענו. זו גם החלטה נכונה לנוכח מה שקרה בניסיונות הקודמים להפסקת אש.
משא ומתן כמו זה שהיה אמור להיערך בקהיר, ואשר נועד לטפל בהיבטים שונים של שיקום עזה, היה עלול לאפשר לחמאס לטעון כי רק המאבק האלים בישראל - שיתוק חלקי של המדינה, הכנסת מיליוני ישראלים למקלטים, עשרות חללים ומיליארדי דולרים שאבדו למשק הישראלי - איפשר את שיקומה של רצועת עזה. אין לנו שום צורך להשתתף בהצגה צינית כזו, שבה מי שהביא למותם של פלשתינים רבים כל כך ולפליטותם של אחרים, יופיע עתה כמושיעם.
כיוון שמדובר בהזמנה של נשיא מצרים, וכיוון שהיחסים עם מצרים חשובים לנו מאוד ויש כאן מפגש אינטרסים נדיר, על ישראל לעשות מאמץ כדי להבטיח שאי השתתפותה במפגש בקהיר לא תפגע בקשר המחודש שנוצר עם מצרים. יש לנו אינטרס מובהק בשיקום עזה, אך גם בכך ששיקום זה ייעשה בחסות מצרים וממשלת הרשות הפלשתינית, ולא בכך שחמאס יזקוף זאת לזכותו.
משני נושאים על הממשלה להיזהר: מהקמת רצועת ביטחון בתוך עזה ומהודעה שעם הרקטה הראשונה שתיירה מרצועת עזה לעבר ישראל, תפגע ישראל בחמאס מכה אנושה. רצועת הביטחון עשויה אמנם ליצור תחושה, בעיקר בקרב יישובי עוטף עזה, כי צה"ל מגן עליהם וכי המערכה אכן לא הסתיימה; אבל רצועה כזו, צרה ככל שתהיה, עלולה לשמש תירוץ בידי חמאס לפעול כנגד ישראל בגלל המשך הכיבוש, ואף לזכות לתמיכת גורמים בינלאומיים בטענה זו. היא גם עלולה להיות מטרה נייחת של חיילי צה"ל למחבלים הנמצאים בעזה מתחת ומעל פני האדמה. רצועת הביטחון שהקמנו בלבנון ב־1985 היתה טעות קשה מאוד, ששילמנו עליה מחיר כבד, ונזקקנו לעוד 15 שנה כדי לבטל אותה. קל להקים את הרצועה וקשה מאוד לשים לה קץ, ולכן מוטב שלא להקימה כלל.
ובאשר להכרזות: גם לאחר הנסיגה מלבנון, גם לאחר הנסיגה מעזה וגם בתום סיבובי האלימות מול חמאס, טרחו ממשלות ישראל להכריז כי אם יופר השקט, יגיב צה"ל מיידית, ובכל כוחו. הן אף פעם לא עמדו בכך, משום שתמיד היו נסיבות מיוחדות אשר גרמו להן לדחות את התגובה או לא להגיב כלל. מוטב לממשלת נתניהו להימנע מלחזור על הטעות הזו. האיום אינו אמין, ואי מימושו מזמין ביקורת, בין שהיא מוצדקת ובין שלא. ההכרזה המתבקשת היא שאם יופר השקט על ידי הצד השני, תראה ישראל עצמה חופשית מן המגבלות שקיבלה על עצמה, והיא תחליט על עיתוי התגובה ועל עוצמתה.
להפסקת האש חייבת להתלוות שיבה אל שולחן המשא ומתן עם אש"ף בראשות הנשיא מחמוד עבאס. המשא ומתן צריך להיות מעשי ולהתמקד באופציה האפשרית היחידה עכשיו - הסדר מדורג בדרך להסדר קבע בשלב מאוחר יותר. ללא אופק מדיני, יהיה אפשר להתחיל את הספירה לאחור לקראת העימות הבא.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו