בבוקר שאחרי פרסום תוצאות הפריימריז בליכוד ביכה רזי ברקאי בגלי־צה"ל את הפיכתו של הליכוד ל"ימין קיצוני". ואז העיר לו מישהו, שעוד לא היו פריימריז בליכוד שלאחריהם לא הופיעו הפרשנים עם המנטרה ש"הליכוד נהפך לימין קיצוני". כך היה בפעם הקודמת, וכך לפני כן.
ברקאי הקשיב ואמר: "כן, אבל הפעם זה אמיתי".
סליחה? אז מה זה אומר על כל הפעמים הקודמות?
ואם אז לא היינו צריכים להתייחס ברצינות - למה שנעשה את זה עכשיו?
* * *
"הליכוד נהפך לימין קיצוני", חזרו הפרשנים כמו הד אחד על דבריו של השני. נחום ברנע קונן על כך שהליכוד "נגרר בעל כורחו אל השוליים הימניים, לסטייה ימינה עשוי להיות מחיר בקלפי. לציפי לבני זה בסיס טוב להתחיל ממנו". או־יה. יקירת ההתנתקות היא החלום הרטוב של הליכודניקים. וסימה קדמון, מאותו מועדון מעריצים, הזילה דמעה כי "מצבו של נתניהו די עגום... אין ספק, ז'בוטינסקי ובגין התהפכו אמש בקברם. הליכוד שלהם איבד את המצפן הערכי והמוסרי".
כן, עד לרגע ספירת הקולות היא העריצה את הליכוד עם המצפן המוסרי.
אמנון אברמוביץ' אמר בכאב לב ש"הליכוד חטף מכה ערכית". ומרדכי קרמניצר, שנמצא שמאלה אפילו ממנו, כתב מאמר מלא תוגה תחת הכותרת "הליכוד היפנה עורף למשנתו". כן, לקרמניצר, כמו לאברמוביץ', קשר רגשי עמוק למורשת הליכוד.
והיו גם התגובות של המפלגות. הטובה מכולם היתה שלי יחימוביץ' שקראה למצביעי הליכוד והבית היהודי לבחור בה, כיוון ש"הליכוד נהיה תנועה קיצונית מדי". זהו טיעון מעניין, כי מה הוא אומר? שאם דן מרידור היה נבחר במקום ריאלי, יחימוביץ' היתה ממליצה להצביע ליכוד?
ומה עם האי־קיו?
ואז הגיע יום רביעי בבוקר, והגיעו הסקרים הראשונים שאחרי הפריימריז. לאחר שלא היה אפילו ישראלי אחד שהצליח לחמוק מההפגזות הבלתי פוסקות ש"הליכוד נהפך לימין קיצוני" - התברר שהימין כולו התחזק ובתוכו גם הליכוד.
במילים אחרות, הישראלים שמעו שהליכוד הוא "ימין קיצוני" - ומייד החליטו לחזק אותו.
* * *
למה זה קרה? כי כולם מדברים מהבטן והם בטוחים שאם יגידו שהליכוד הלך ימינה ידי, זה מה שיבריח משם את המצביעים. לך תסביר שמה שאצלך קללה, נחשב אצל האחר למחמאה. שהרי היה מכנה משותף לכל אלה שביכו את פנייתו של הליכוד ימינה - איש מהם מעולם לא חשב להצביע לימין.
גם בפריימריז הקודמים בליכוד איבחנו אותם פרשנים שהליכוד נהפך ל"ימין קיצוני". לכולם היתה הוכחה: בחירתו של בני בגין ה"קיצוני". עכשיו בגין לא נבחר, והפעם זו ההוכחה שהליכוד הקצין.
או במילים של רזי ברקאי: "אבל הפעם זה אמיתי".
ובכל זאת, למה לא לראות את החיוב? מדובר בעיתונאים עם שליחות. בספר "אי הנוכלים" מציג הסופר ברוס דה סילבה את התנאים הלא־מושכים של העבודה העיתונאית. ואז הוא שואל ומשיב:
"אז למה שמישהו יטרח לעסוק בעיתונות? כי זהו ייעוד. בדיוק כמו הכמורה, רק בלי הסקס".
מחשבים את קיצם
השבוע הופצה ברשת מתיחה, צילום של כאילו־ידיעה עיתונאית שלפיה רב פסק שלאישה הנמצאת בתקופת מחזור אסור לשבת על גור קיפודים. רבים האמינו, גם דתיים. אפילו רב ששוחחתי איתו האמין. אבל היו גם רבנים שכעסו על המתיחה הזו. הם לא הבינו איך עושים דבר כזה.
למה רבים האמינו? כי יש לא מעט פסקי הלכה אמיתיים הזויים. מדגם קצר: נשים צריכות לשבת באוטובוסים מאחור; מותר להרוג מי שמזלזל בתלמידי ישיבות; אסור לנסוע בשבת ב"בימבה"; אסור לנשים להתפלל תוך כדי ספונג'ה; אב שבנו לומד בבי"ס חילוני פסול מל
היות חזן; מותר לשוחח עם יהודים חילונים רק כדי להחזירם בתשובה; יש להימנע ככל שניתן מעירוי דם של חילוני לאדם חרדי; אסור לאדם היושב שבעה להחזיק תינוק; אסור להשתמש בסמרטפונים; יש להחרים את האינטרנט; אסור לצפות בטלוויזיה; אסור לצרף שופט למניין; יש לעקור את לשונו של תוכי שקילל. יש עוד המון.
כעת ראוי לענות ביושר: האם הפסיקה בעניין הקיפוד והאישה, כל כך יוצאת דופן?
בכל פעם שמתפרסמים סקרים השוואתיים על החינוך ברחבי תבל, סינגפור תופסת את המקום הראשון או השני. ואז יש אצלנו בלי סוף מאמרים וכתבות בטלוויזיה, וגם ניסיונות לחקות את מערכת החינוך שלהם.
כל זה ראוי שיעורר דיון מחדש, האם כדאי ללמוד
כדי ללמוד מה עלול להתרחש כאשר תלמידים יהיו בעלי היגיון קר, ראוי ללמוד מהאירוע הבא:
דני פנה למורה: "בהפסקה יוסי זרק עלי אבנים".
המורה פנתה ליוסי: "זה נכון"? ענה יוסי: "נכון".
המורה שאלה: "למה עשית את זה"?
יוסי: "כי הוא הרביץ לי".
המורה: "אז למה לא פנית אלי"?
יוסי: "את זורקת אבנים יותר טוב ממני"?
תנו לחיות לחיות
בפרלמנט בברלין הוגשה הצעת חוק האוסרת לקיים יחסי מין עם בעלי חיים. בדברי ההסבר נאמר כי החוק הקיים לא מספיק כדי למנוע את התופעה המתפשטת בגרמניה. גזע עליון, אה?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
